[ליצירה]
ושוב, נפלא!
סוף סוף הצלחתי להמציא הליך חכם: התגברתי על יצרי והחלטתי לצרוך את היצירות של קוד יוצר 441 אחת אחת, ולפרקים. זה אמנם יוצא יום יום, אבל אני בסך הכל בשר ודם.
לזה קוראים עצמות לחיים גבוהות ולסת איתנה. יופי של פרופיל!
בנימין.
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
סוסת אור
בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות.
רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה.
בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם:
זכור את אשר עשה לך עמלק.
אינני מתכוון לשכוח.
[ליצירה]
אז ככה:
אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו).
תגובות