לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
שיר חזק ומטלטל
ועם זאת, הסוגריים בסוף בלבלו אותי קצת...
אני חשבתי על האנושות בכלל ועל האדם בעולם ופתאום - נישואים... נשמח אם תבהיר קצת יותר (למרות שכשמסבירים זה מפחית מהערך, אבל...)
אני אוהבת מאד את הפירוקים של השפה שאתה עושה (כמו: לאבד את עצמי / לדעת). וגם את "נתקפד" אהבתי.
[ליצירה]
תגובה בחזרה
לאש יוקדת - לא צריך להבין את השיר כפשוטו. מוות, כידוע, הוא לא דבר פשוט ויש בו רבדים ופיתולים... לא התכוונתי לתאר מוות רגיל של אדם אלא יותר את היסורים שלו ושל נשמתו ואת הניגוד מול שאר האנשים בעולם.
וגם ברובד שבו יש אכן תיאור של מוות, בטח במציאות מבחוץ זה נראה אחרת, אבל התיאור הוא פנימי דרך עיניו של האדם שחווה אותו ולכן זה נשמע לך מוזר אולי.
ואיש אחד - אהבתי את הקישור שעשית.
[ליצירה]
יש משהו
מחריד ועוכר שלווה בסגנון השירים שלך. את מתכוונת לזה או שזה פשוט יוצא לך ככה? כנראה שאת לא יכולה לכתוב שיר על שלווה ושמחה, ילדים בבית עם גג אדום וכאלה,הא?
בכל מקרה, זה יוצא יפה. הכתיבה שלך ייחודית וחזקה מאד. לא תמיד מובנת, אבל זה המיוחד בשירה...
תגובות