[ליצירה]
על אלה אני בוכייה.
איפה היצירה שלך על רציחת חמישה מבני משפחת סחיווסחורדר ב'סבארו' לפני שנתיים? ובני הזוג לוי בשבת האחרונה? וההתעללות בלוחמי הל"ה ובגופותיהם? וטבח חברון תרפ"ט? פרעות תרפ"ט בכלל? נשמע אותך לגבי האכזריות הבהמית המדהימה שבהשארת אוהביו של רון ארד ויתר שבויי צה"ל באפילה לגבי גורל בנם במשך כל השנים הללו.
רצח קובי מנדל ויוסף שירן - שומו שמיים!!!
אתה עוד פה?!?
כל אלו דברים חמורים בהרבה, הו, בכל כך, כל כך הרבה, שאין להשוות.
והם רק קצה קצה של רשימה ארוכה מנשוא וסבול.
אי אפשר, אסור, להתלונן שאנחנו לא-מוסריים בלי להתלונן על הצד השניץ לעומתם, אנחנו מלאכים. מלאכים מפגרים, התאבדותיים, אבל מלאכים.
אם אתה רוצה לקבול על מה שאירע לנו, קבול. אך הבא את כל מה שאירע לנו, לא רק את ההשלכות המוסריות.
[ליצירה]
כאילו שאפשר בכלל
להפריד.
חורבן הוא חורבן הוא אסון.
מצאו לי אחד מאנשי גוש קטיף, חבל עזה או צפון השומרון שיכולים לשכוח ולהשאיר מאחוריהם את סאת-ייסוריהם, גלותם, בשל העובדה (שאמורה להיות מובנת מאליה) שפרנסתם אולי תשתקם עם הזמן.
הנסיון לחבר בין הדברים כמשוואה - גירוש שווה נזק כלכלי; הנסיון להפריד בין הדברים - הלך הבית, הלכו החיים, אך החממות הגיעו; מגעילים אותי. או יותר נכון, מביישים אותי. הזהו אדם?
[ליצירה]
זה
יפה מאד.
נראה לי, שהלבן שממסגר את מוות מימין צריך להיות לבן פחות. ראשית הוא לבן יותר מהמסגור שמשמאל, והניגוד בינו לבין האישון רק מבליט את זה יותר.
[ליצירה]
רדף השיג
הכאב הוא אותו הכאב.
הגירוש הוא אותו הגירוש.
והדמעות...
הדמעות מפלסות להן נתיב שונה, אך בוער לא פחות.
כל מי שעצר באדום - כבר אמר עליו המלך-משורר הג'ינג'י - "גם מצרים נתנו יד..."
תגובות