אני רואה לך בלבן של העיניים
נקודות
נקודות
טיפות
טיפות
נופלות
מתנפצות
מתקררות.
אני רואה לך באדום של העין
נהרות
אגמים
בריכות
ניקוים
גדלים
נבלעים.
עכשיו כבר אין לך עיניים
החשיכה תפסה בכל.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
[ליצירה]
איה, זה לא תופס כי אין כאן אי- סדר ברור. אם את רוצה להמחיש את הכאוס, את האנדרלמוסיה, זה חייב להיות ברור וכאן, רק בקריאה מדוקדקת זה עולה וגם אז- לא עולה בדעת.
רצונך באנדרלמוסיה? שתהיה מסודרת!
תגובות