נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
האמת, לא אהבת את השורה האחרונה, הייתי מוותרת עליה.... היא משנה את משמעות כל השיר ואחרי איזה תהליך שעובר הקורא, בלמצוא את עצמו בדמעות שלך, בכאב שלך להרגיש, להתקדם ולזרום עם כל דמעה שמפלסת דרכה על הלחי שלך, את זורקת אותו לכיוון אחר וזה חבל, בעיני.
חוצמיזה- השיר יפה, כדאי לעשות הגהה, יש טעויות כתיב וגם החלפת אותיות...
[ליצירה]
אווירה קסומה עולה מהיצירה הזו...
חייבת לציין כי המהלך לא היה צפוי ומורגש כי נכתב בעדינות ורגישות רבה!
אח, זה השרה עליי אווירה כ"כ נינוחה ונעימה!
פשוט ויפה :)
[ליצירה]
תמיד כשקוראים שיר/קטע, כל אחד מוצא בו משמעויות משלו-שלא ברור אם מחבר היצירה התכוון לזה, אז מהיצירה המשעשעת הזו יצאתי עם תוכן אישי שכבר ציין אותו אחר כאן לפניי, היצירה הזו- בין אם אדם התכוון לכך, ובין אם לא, טומנת בחובה הרבה יותר מסתם תיאור מבדר של משחק ממכר. אדם- היטבת לנסח, לתאר ולהעלות חיוך ומחשבה, כדרכך....
[ליצירה]
נפלא ומופלא. כמה עוצמה, התוקף של המילים, החדשנות, הדרך בה היצירה מובילה, באלגנטיות למקומות חדשים, מפתיעים והשאגה הזו שמהדהדת גם דקות ארוכות אחרי שסיימתי לקרוא.
טוב שיש את היצירות המומלצות, כך אפשר להחשף ליצירות וותיקות וכל כך כל כך טובות (כיאה למנחם...)
תגובות