את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אביב, או שמא סתיו-? איזה יופי צרוף. אם הבנתי נכונה, תגובה בוא תבוא, והמילים עוד יזרמו, ואם הקדמתי את זמני, ומצאתי משמעות שלא לה התכוונת, אולי זהו שכרך בשירך, שכל אחד מוצא בו את עצמו (ואולי זו רק אני...) [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, אבל קשה לקריאה, הניקוד מעכב במקומות מסויימים.... [ליצירה]
- [ליצירה] ירון- החדשות הטובות הן- שהסרתי דאגה מליבי, או שלא מצאתי מילים, זה מכבר? [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב כל כך יפה, מרתק, מאתגר. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! ברוכה השבה... [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה יפה. החזרה בסיום לשורות הפתיחה- עצמתית, פתאום אותן שורות מקבלות משמעות חדשה, חזקה יותר. מאוד יפה, קראתי פעמיים, זה דורש גם קריאה שלישית. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, תעוקת חזה ולב!!! רסיס, אין לי מילים, איפה היית לאחרונה? [ליצירה]
- [ליצירה] מגיבה, קצת-לצערי, בתור הצד השני... אוף, למה זה צריך להיות ככה?! [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי משאירה רק את הבית האחרון כיצירה בפני עצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי- מדוע תתמה אותה שורה? ומה משמעות האמירה? אנא הסבר, פרשן, הדגם ונמק... איה :) [ליצירה]
תגובות