את
הפזמון של חיי
שיר אהבתי נטול הבתים
ופעם, בלילה, עת
חושך-
לא נכבה,
הדלקת לי כוכב
ובירח דהוי
קישטת שמי ימיי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זו יצירה מקסימה וקסומה, כואבת, חושפת, אמיתית ונוגעת. אני מסכימה עם מה שנכתב כאן קודם- שהבית השני, הוא לב היצירה והוא הטוב ביותר. והייתי מציעה שיפור אחד- "זה שיבוא מחר" ולא מי שיבוא וכו'... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יורם, שמחה שהבנת והזדהית, שבת שלום :) [ליצירה]
- [ליצירה] שינוי מבורך, זה מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] שותפה לאי ההבנה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני לא הרגשתי במתח כלל, הניגודיות, כביכול, הוצגה ביצירה זו בצורה נעימה, פשוטה, כאילו השילוב קיים, ברור זורם ולא מתנגש. מקסים, חייכתי, נהניתי, חשבתי. ולפעמים זה כל מה שיצירה צריכה לעורר.... [ליצירה]
- [ליצירה] היה לי קשה לקריאה... התמונה יפה- אולי לחזותי-?! [ליצירה]
- [ליצירה] קסום. התכנים שלך מדהימים. לעניות דעתי, הבית השני- הוא שיר בפני עצמו והוא גם כתוב טוב יותר. הייתי מציעה את השורה הראשונה שו לכתוב: השירים שכתבתי לך- ואז את שאר הבית על שני חלקיו כיצירה עצמאית ומאוד, מאוד יפה. מופלא! [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה משובחת, אחת מהטובות ביותר שלך. פשוט נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כמו קטע מתפילה, וזה יפה, מאוד יפה ונעים! [ליצירה]
תגובות