ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
...
המוזיקה של הכינור ממש משתפכת מזה.
אני אחרי מתכונת בספרות, שירי ריה"ל וכל זה.
נראה כמו שיר ריה"ל מודרני,
(ואתה יכול לקבל את זה כמחמאה :)
[ליצירה]
[ליצירה]
דימוי יפה
אני תמיד אופטימי.
השם של השיר מבאס מדי, כי הוא חורץ דעה, בניגוד לתוכן, הקובע שיש ויש.
תגובות