ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
זה מאוד נחמד ויפה,
מצחיק וכיף לקרוא,
אבל מאחורי זה מסתתר משהו מאוד עצוב: הביורוקרטיה הבלתי-נסבלת של התפילה. אני מעדיף להתפלל מהלב ולא מהסידור, אבל אני כבול כרגע.
(והיה שם מסר גזעני על ערבים שמאוד סלדתי ממנו, גם אם זה בצחוק)
[ליצירה]
---
ואני שמעתי על מישהי שהיתה בפולין והמשלחת שלה קבעה עם קבוצה מישיבה תיכונית בבית-כנסת, שלא הגיעה, ולכן רבני הקבוצה התפללו בעצימת עיניים בקידמת בית-הכנסת.
וזה שאמרת שיש דעות, משמע שיש גם דעות שמותר.
לי אין מושג בעניין, פשוט אם התפללנו כך כשהיו ארבעה רבנים במשלחת, כנראה שלדעתם זה אפשרי.
תגובות