[ליצירה]
אולי כי השיר עצמו מבולבל..
הייתי משפצר אותו.. אלולא היה בן 3 שנים, בתקופה דאז - כך הרגשתי.
רק אוסיף כי זו מערכת יחסים אמביולנטית ולא כ"כ מועילה. לא כיום בכ"א.. בניינטיז היא הייתה שגעון!
[ליצירה]
כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם.
ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו.
[ליצירה]
הרבה אמנים יהודים נכחדו בזמן השואה
חלקם, נוצלו טרם שנשלחו ברכבות לשרפה
אכספרס, למחנות השמדה
ויונת ההומניות, האנושיות אייה? נכחדה .
לא הבנתי את המילה בְּאֹגֱנַת
תודה
[ליצירה]
[ליצירה]
לקריאתי
שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,
ניקוד המילה השלישית מאיר נחרצות דו-משמעות
ל- בְּטון,
ול- בֶּטון
טון ממלצר
או בֶּטוֹן ממלצר שבשתיהן טמונה מחאה ותחושה כבדה.
מצד אחד ריקנות - גרוד קליפת הראש
מצד אחר - איים - בדידות ואגו כל אדם לעצמו.
והנוף הן הנוף הציורי והן הנוף האנושי מאיים על שלום הדובר.
שירך בקול העלם ה-י' מיותרת אם אני מבינה נכון את שירך
כתיבתך מעניינת, תודה
אמילי
[ליצירה]
ואולי זה בוקר אחר, להשכים עם שחר לגן, לעבוד בזיעת אפיים, ולתת קולנו בשיר...
באלי רק להגיד שאהבתי איך שהכאב כתוב כאן,
שאהבתי: מול, ב-, על, כּ-
שכאבתי אותה משלחת, מזרזפת, ממלמלת,
ככה מבוקר עד ערב, פשוט כואבת
ואת הדובר הסופג ומרחיק, ושותת מעוד לילה נצחי,
מתייסר בבדידותו.
קורע לקרא אתזה, בחיי--------
וליד השוקת הזו, כמה קטנוני לדבר על הניקוד, אבל שים לב פאתוס.. מתאים לך לדייק...
וכן, ולוואי וזה בוקר של זהב מתפרץ למעונך
בחדוות ניגונים ופכפוכים
כּנרת~~
[ליצירה]
כמדומני שפרידריך ניטשה הוא שאמר שכדי לקונן ולבכות חורבן, צריך להבין במעלות שהיו בו, שהרי המבכה על חורבן בלבד, אין זו קינה כי אם מרמור על שהיה ואיננו.
מחובתנו לזכור, גם את התקופות היפות.
תודה לך על יציר זה,
פאתוס.
[ליצירה]
שיר משקלי אפל ותמהוני.
זיהיתי הצללות רבות ונוגדניות, מסתדר היטב.
דגדג לי רק דבר אחד מתוך השורות הבאות:
ליבי נסער,
ובלב אכזר.
וברגש קר
הפיסוק "וברגש קר" ה-ו' צריכה להשמט מאחר והוספת נקודה בסוף ה"אכזר" [או לחילופין להשמיט הנקודה].
ליבי נסער או אכזר ? שזירה אולטימטיבית ?
בגדול, היצירה נאה ומרחבית, ניתן לפרשה בכל דרך ובכל כיוון... זה יפה ועל כך נתונה הערכתי.
המשיכי כך, אסנת.
[ליצירה]
שובה.
מבט פרספקטיבי שזור נכונה, מביע את הנרקוטי-המעורפל על עולמם הצר של פושי-הדבר, אין לאל ידם כי אם עצב.
אין בידי להציע - כל כך נכון, ומשתמע לו "ידה" בה מוזרק ושותת העצב.
בשלהי ההתפלשות,
פאתוס.
[ליצירה]
אסנת :)
האחזה בשמך מתנוסס למול עיניי ולא אגיבה ?
מעניין לי מאד המשקל בשתי השורות הראשונות:
"נתבדו אותיות.
התרבו התעלומות,"
באותה מידה יכולת:
"התבדו אותיות.
נתרבו התעלומות," וכו'..
אך כדרך היוצרים, אין מילה, משקל, אות או תג ללא משמעות.
"אין משמעויות" הינה תוצאה של נתבדו אותיות. התרבו התעלומות, נמחקו השורות, לכן קסם לי יותר בקריאת "ואין משמעויות".
התאחו האותיות,
למילים ולשורות,
בעלות משמעויות.
משהו קרה פה, או שיש פה מחזור הטמעתי של מילים ואותיות, או שארע אשר ארע ונתן לחייך, או לכתיבתך נופך חדש.
אחזור לעיונים נוספים,
פאתוס.