[ליצירה]
אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
[ליצירה]
מקסים!!! ממש יפה!
גם אני אישה של לילה (טוב, עוד לא אישה...).
אבל גם לדעתי היה טוב יותר אם היה קטע מחבר בסוף. אולי תיאור שלך (אם את אישה של לילה..) או משהו כזה.
[ליצירה]
איזה יופי!!! מקסים, כתוב בשנינות נפלאה. כבר מהמשפט השני היה ברור לי שהלאה מכאן אני אוהב מאוד את שאר השורות, ואכן לא אכזבתי את עצמי. כל הכבוד לי!
[ליצירה]
אויייי.
ממש כאב לי.
מהרגע שבו היא אמרה שאין לה כלום חוץ מהילדה הבנתי משהו שם לא בסדר בנישאוים האלה....
מצמרר, ללא ספק.
אבל בכתיבה הזורמת הזאת, נותנת תחושה רכה כזאת, נאיבית.
עצוב ויפה.
ליתוש.
[ליצירה]
*
קניתי היום את הספר החדש שלו.
אני מדמיינת איך עוד עשרים שנה הילדים שלי עדיין יתרגשו ממנו, כפי שרחל ולאה גולדברג ואלתרמן ממשיכים לגעת בי, למרות הזמן החולף.
ותודה לך, ארז, שכתבת את זה.
[ליצירה]
מתישהו בקיץ שעבר
זאת הייתה אחת היצירות הראשונות שקראתי כאן,אז התגובה הראשונה שלי מופנית אליך.
הכתיבה שלך אמיתית ונוגעת במקומות הכי הכי...
והסיום יפהפה.
אין כמו הרגעים האלה שבהם פתאום הכל מתבהר ממש מול עיניך,והכי כיף שזה מגיע מבפנים.
[ליצירה]
אוי,זה ממש העציב אותי.
קראתי פעם איזה פסיכולוג שכתב ששעורי התעמלות היו ההשפלה הכי גדולה שלו,במיוחד כשתלמידים התחלקו בעצמם לקבוצות והוא תמיד נשאר בין האחרונים.
כמה ילדים סוחבים איתם תחושות כאלה במשך שנים רק בגלל שהם 'לא כמו כולם'..
וחוצמזה,את כותבת יפה.