[ליצירה]
אני דווקא הכי אוהב את זו (דווקא- בניגוד למה שמישהו הגיב על שיבולת 1). בגלל שהשיבולת פה נראית כאילו היא מתרגשת לראות את הצללית שלה, כמו מישהו שבפעם הראשונה מסתכל במראה. זה הכל בראש שלי, אני יודע..ובכל זאת, בגלל זה הכי אהבתי את זו.
[ליצירה]
קודם כל, בתור בנאדם איטי מטבעו מאד הזדהיתי עם הסיפור. חוץ מזה, אני חושב שאחד הדברים הקסומים פה זה הנוכחות השלווה של המספרת. היא נמצאת בצד ומציצה על החיים של מישהו אחר, ומדווחת עליהם, כשהיא משתדלת (לא תמיד הצלחה) לא לסטות מקו העלילה שבו התחילה. ונראה לי שהעמדה הזו לא נבחרה במקרה, כי היא מתאימה, לדעתי, לרעיון הכללי שבסיפור. וזה יפה.
[ליצירה]
סיפור בדיוני גדול באמת, לדעתי, הוא סיפור שבו מצד אחד נברא עולם חדש לחלוטין מול עינינו, בלי צורך לשבת ולהרצות עליו- פשוט מתוך המילים, ומצד שני שהקורא מצליח למצוא את עצמו בתוכו, את רגשותיו ואת זכרונותיו ואת הפליאה. כמו הסיפור הזה.
פשוט חווייה לקרוא מה שאת כותבת.
[ליצירה]
סיפור של סוערה:-)..
חמודי, כרגיל.
(אותי הצחיק טורניר הדומינו העולמי. ואגב, קראתי את גאווה ומשפט קדום, אבל בעיקר ריחמתי על הבנות שם, שכל מה שהיה להן לעשות בחיים זה להתחתן ואז לסעוד אחת אצל השניה..)
תגובות