אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
אהבתי.
[הדגש על "אדם" בסוף, מסיט את המרכז מהאישי אל ה"כללי", ולדעתי זה מקלקל קצת. "עולם" בסוף, באופן בלתי מודגש, היה מתקן זאת בעיני (אולי זה פרדוכס, אז מה?)]
[ליצירה]
זה שיר נעים שאומר ברוגע מילים שהן צעקות ממש.
נדמה לי ש"ויושביו", בסוף, יכול להאמר גם מבלי שייכתב. אני לא בטוחה שהוא חייב להיות שם. אבל רק נדמה.
[ליצירה]
לא יכולתי לעמוד בפני הצער העצום. תיאור המקרה מאוד מרגש ועצוב.
אינימכיר אותו אישית, אך עם זאת הוא אחי, חלק מעמי, בשר מבשרי.
"איך נפלו גיבורים..."
[ליצירה]
רעיונות יפים אבל לדעתי השפה צריכה הרבה ליטוש-
בהקדמה למורה נבוכים הרמב"ם מדבר על משלים, והוא ממשיל את המשל לתפוח של זהב (עיגול זהב) שנמצא במשכית של כסף (רשת מעוטרת מכסף) המסר הוא העיקר- אבל העטיפה שלו גם חשובה (גם בשביל להראות את יופיו)... בהצלחה!
[ליצירה]
הרעיון נהדר! תמונה יפיפיה של חורף...
הייתי מלטשת מעט את הכתיבה והמילים.
יש תחושה של סתירה בסגנון בין המילים הפיוטיות עד מאוד שבסוגריים לבין הסגנון הפשוט (והמגושם קצת) שמחוץ אליהם...
שיר נהדר ולכן שווה עוד קצת עבודה...