[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
אורי יקר עד למאוד,
התכוונתי לרוח הדברים. ולחנוך לוין יש חריזה מהוקצעת מאוד כשהוא רוצה ("אבל אני אינני חול אשר על שפת הים/ ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוקים לאברהם/ מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם/ מה שמדאיג אותי זה לעבור את החיים שלם" - ואני די בטוחה שחנוך לוין לא חלם שיוסיפו לו ק' שם בשם ה').
אגב, לא אמרתי שאני מעריצתו או משו, אני לוממש, אבל יש עליו, אינספק.
זר- סליחה על ההתעלקות.
[ליצירה]
ואוו.
מעולה, מעולה. ממש. וסליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן. לא חושבת שהייתי שמה את זה תחת "שירה", יותר מונולוג או קטע, אבל זה עניין טכני בלבד. כלכבוד, לא רציתי שיגמר.
[ליצירה]
נראה לי שחרגתם מעט מגבול הטעם הטוב בצנזורה.
אין כאן שום תיאור שיש לצנזר. מה שהוא מתאר נכתב מתוך כאב, זה אדם שמודע לחטאו ומתאר אותו בשיר ונראה לי, מתקרבת, שיש כאן הרבה מאוד כאלה שלא היית קוראת לצנזר.
שרשרת התגובות כאן מזכירה לי כמה תגובות אידיוטיות ביותר שקיבלתי על איזה מונולוג בשם "מוסטפה" בבמה חדשה. אנשים טענו שזה מונולוג לא מוסרי בעליל (מבחינת היחס של הדוברת לערבי ספציפי) ולכן ראוי לציון נמוך. יש לי הרגשה שכאן הייתי מקבלת עליו תגובות אחרות, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שאנחנו לא שופטים יצירות על פי רמת המוסריות שבהן, ויצירות הראויות לצנזור הן יצירות מסוג אחר לחלוטין, כמו שהדגים לנו ברוב טובו האדון ליטמן.
[ליצירה]
הו, אני אוהבת כאלה.
סיפורים מנקודת מבט של ילדים זה נהדר, במיוחד כשמיטיבים כל כך להיכנס לראש הילדי.
חוצמזה חיבבתי מאוד את השם של הסיפור, שבעצם מתחבר רק בסוף.
(תמיד קינאתי בילדים שנמצאים מתחת לטלית של אבא שלהם בברכת כהנים).
[ליצירה]
דודי, מסכימה לחלוטין.
לא רק זה, המספר כל כך... יבשושי, לא מעניין, לא מתערב. אמנם קראתי ממש מזמן אבל זה בערך מה שאני זוכרת. ציפיתי להרבה יותר...
[ליצירה]
אמממממ...
משעשע אמנם, ולו בגלל שקל מאוד לדמיין את הסיטואציה, אבל סיפורת זה בטח לא. יותר אנקדוטה משעשעת ואם נדייק לפי קריטריונים צורתיים, "קטע" היה מתאים יותר.