[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
ענק!!!
ולא נותר לי אלא (בחוסר מקוריות משווע) להצטרף להנ"ל, אז גם אני מניף את ידי בזה להצטרף לקודמי, ולהתלהב עד כלות מהרעיון והביצוע, לחייך "יווו, איזה חמוד :-)", לרחם על הבחור האומלל, ולקוות שגם הוא וגם הבחורה האפאטית משהו ימצאו את חציים במהרה בימינו אכי"ר ואכמ"ל וד"ל.
[ליצירה]
יפה :-)
ביצוע יפה מאוד, הצלחת לדעתי לשחק עם המילים כמו שצריך, כדי להגיד מה שרצית. (זה נשמע פשוט, אבל לפעמים זה מאוד קשה, עשית את זה מצויין!)
ואם כבר התחילו דיון פילוסופי, אז עם המסר עצמו אני לא מסכים. האדם הוא נזר הבריאה, כל העולם נברא בשבילו, זה נכון. אבל מצד שני, כל המציאות היא ע-נ-ק-י-ת, והאדם הוא כ"כ קטן לידה... לא רק מבחינה פיזית, גם באופן רוחני. קשה לראות איך שני הדברים משתלבים, אבל בכ"ז, יש חיבור בין הדברים, והוא לא תמיד לטובת האדם...
[ליצירה]
נפש ממללא
למי בדיוק כתבת?
הגישה שלי אכן קאנטיאנית במידה מסוימת, אבל לא ראיתי איפה אתה חלוק עלי...
להפך- דווקא אמרת די מה שהתכוונתי...
אז אולי כתבת למישו אחר? אבל לא ראיתי פה עוד מישו עם דעות קאנטיאניות, כולם ניסו דווקא לערבב את כל הגורמים...
[ליצירה]
ואוו!!!!!
מדהים! פשוט... אין מילים!
קודם כל זה הדמעות שעמדו לי בעיניים, לא ברור מאיזה סיבה בדיוק (העוצמה שהיתה איפשהו שם באמצע, הסוף החזק, או פשוט ההתפעלות שרק התגברה כל הזמן מהיצירה הנפלאה הזאת....).
השימוש במילים הפך פתאום לציור, תמונה, מציאות של ממש, אני... זה פשוט... אין, אין על זה!
איך את מצליחה כ"כ לגעת, בעזרת ההרמוניה הזאת של... התיאורים האלה, ש... שעוברים מקצה אחד לשני, עם עירפול מסוים, טשטוש, הכתמה, וביחד עם זה- החדות, הסימנים שחוזרים על עצמם, שזיהו לי את ההתרחשות...
אני לא יודע איך להגיד, אבל זה היה נפלא!
אה- וההרגשה לאורך כל הדרך של "אני בחיים לא אצליח לגרד את מה שהולך פה...". בהחלט כמה רמות מעל, אין מה לומר!
יופי של יצירה :-)
[ליצירה]
הי!
גם כשאני הייתי קטן אהבתי הרבה להיות עם הכוכבים האלה :-)
[ואח"כ אי אפשר לראות כלום כשפותחים את העיניים...]
יפה מאוד :-) אני דווקא אהבתי את העירפול הזה בכיוון של היצירה... נראה נוטה לאופטימיות, אבל עם טעם של החמצה של משהו...