[ליצירה]
בס"ד
מהמם ומשתיק. החוט הדק העובר בין "מעין עולם הבא" ובין חורבן עשן ועפר כל כך עדין, מכיל בתוכו את תמצית חיינו, כאב ועונג, חורבן ופאר.
היטבת לבטא תמצית זו
תודה
[ליצירה]
רק אחרי קריאה שלישית התחברתי, אבל אם קראתי שלוש פעמים זה אומר שעניינת, ואחרי שלוש פעמים גם הבנתי שאני מחובר לשיר ואפילו אוהב את העוצמות שלו.....
[ליצירה]
ואאאווו.
כבר הרבה זמן לא קראתי כזה קטע מתוק וקסום גם יחד. ממש אהבתי את ריבוי הדימויים למרות שהקטע של אם בת היה היחיד שלא הסתדר לי. חוצמזה, ממש אהבתי וזה גם חמוד לקרוא מעין תאור מצב של סיטואציה שקוראת גם לך...
[ליצירה]
אוי, כל כך יפה! כיף כ"כ לקרוא.
הצלחת לצמצם חוויה כ"כ גדולה למילים, ועדיין מרגישים את אותה עוצמה.. עוצמה מוכרת.
ומה שיותר מדהים, שזה מראה לי עד כמה הגבול דק. בין טוב לרע. וגם עד כמה הוא גדול. תודה לך
כיפה
[ליצירה]
ראיתי פעם מאמר שבו נכתב שפרושה של המילה דמעה הוא חיטה - כמו שכתוב שערימת חיטים שתרומה שהתערבבה בה בחולין נקראת מדומעת.
(ועוד ראיות נוספות) ועל פי הפרוש הזה פרוש הפס' הוא דו משמעי ואף מחדד את סיפורך.
[ליצירה]
באמת??
נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :)
מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך...
והלילה הזה רווי כוכבים
משמיים אלייך קורצים
אהבה, כּנרת
[ליצירה]
אי, אי, אי...
חינוך...
מעטים האנשים שיודעים איך.
נראה כי כל קשר בין מילה זו למערכת הזרקת הידע שבארצנו הקטנטונת הוא מקרי בהחלט. מרי פופינס בהחלט יכולה לעשות לכמה אנשים בית ספר...
[ליצירה]
ממש יפה. אהבתי את כל הפרטים שאתה מצליח להכניס, שהם משמעותיים אל לא עם יותר מדי טקסט. הציר "אדם-אדמה, מסובב את כל השיר, באופן מוחשי מאד, לטעמי.
[ליצירה]
ממש תודה על ההארה.
המשפט הזה לקוח בהשראת הרב אבינר. כשהינו בבית הכנסת בנווה דקלים הוא סיפר שבדרכו לגוש הוא שם בגד ים בתיקו, כדי שאחרי שתתבטל הגזירה הוא יוכל ללכת לים, אולם כעת הוא רק טובע בים של דמעות ובכי.
לענין הליטוש-
א. ככלל, הסיפור כתוב בצורה נורא גולמית, בשפה קצת ילדותית ומבולבלת. כתבתי אוו בערך חודש לאחר הגירוש ואופן הכתיבה ממש מגדיר את התחושה- שכולנו פתאום ילדים אבודים ומבולבלים. התלבטתי אם לשכתב את הסיפור שיראה פחות חובבני, אבל חשוב היה לי להעביר את התחושה הזו דרך השפה. מקוה שהצלחתי.
ב.ומה עוד שאנשי הגוש הם בשבילי סמל לאנשים-ילדים שכאלה, עם אמונה גדולה ושמחה תמימה שכל כך חסרה בדור הציני הזה.
ושוב תודה, שבוע טוב, בציפיה לישועה
[ליצירה]
ביאור קצר-ארוך
הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה...
יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'.
מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה)
אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה!