[ליצירה]
שאלה ליוצר-
כשאתה כותב 'התקווה'- אתה מתכון כסמל למדינת ישראל, או תקווה באופן כללי? כי אם כונתך לתקוה באופן כללי, אז חוששתני שאינך אלא טועה... אחרי כל כך הרבה זמן להרים ידיים? לא חבל, שניה לפני קו הסיום?...עד כאן לענין התוכן.
לענין הסגנון, מאד מאד אהבתי את השימוש במונחים של חירום וצבא. אצלי באופן אישי זה יצר תחושה של 'ישראליות' שממש הוסיפה.
בקיצור- ממש אמנות.
[ליצירה]
ממש מזכיר לי שבגוש קטיף ת"ו
בשבוע שלפני החורבן,כשהצבא הביא מדבקות לאריזה שכתוב עליהן "שביר" לקחנו את המדבקות הללו לפני הפינוי והדבקנו על לבותינו באופן סימבולי. מה עוד שלפי הזכור לי המדבקות היו בצבע כתום, אז בכלל...
אהבתי. הוא נראה קצת כמו חיה רדופה, וזה צמרר אותי קצת, אבל אני מניחה שלכך התכוון המשורר...
[ליצירה]
ניצן ופרח
נראה לי שדוקא התוספת של ה"מתים כמוני" היא לא כל כך מיותרת. היא גם מדגישה את ההבדל בין אליהו הנביא, שלא ידע טעם מוות, והתינוק הקטן, שלא זכה לטעום טעם אמיתי של חיים.
אמנם הרמיזות היו מספיקות להבנה גם ללא ה"בוטות", ובכל אופן, אני לא רואה בה דבר שחונק את זרימת השיר, אלא מוסיף דרמטיות שיש לה מקום בשיר כגון זה.
[ליצירה]
אמאל'ה!!!
בתור בת שירות שמסימת עכשיו- כל כך מוכר!
פשוט הוצאת לי את המלים מהלב! ממש, כל מילה...
ועכשיו אני תוהה עם עצמי איך משיבים את התמימות האבודה, ויחד איתה את שמחת החיים (לא בדידות...)
[ליצירה]
"רבונו של עולם, אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כח בעולמך להיות..." [שולי רנד, איכה]
טוב שאת שמה את הדברים על השולחן בלי חסימות מולו. רק ככה תוכלי להסתדר בחיים.
נ.ב. דנדו'ש זה שם שמשום מה ממש מחמם את הלב. זה נחמד שם כזה אחרי כל השמות העמוקים מני ים שמסתובבים פה...
תגובות