.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
ממממממ... בהחלט סיפור מיוחד.
(על אף שאני חלוקה על עניין ההפלות. זו בכלל לא בעיה, לטעמי...)
אבל חוצמזה, יש לך משהו בשפה שמזכיר לי שיחת חולין אבל גם שיעור טוב (חול קודש משולהבות זו בזו).
[ליצירה]
שמעתי משפט:
" חברו הטוב ביותר של הכותב הוא פח הזבל ".
אני לא כל כך מסכימה כי אם אין טעויות אז אין מאיפה ללמוד. אנחנו צריכים לשמור את החומרים הפחות טובים שלנו כדי ללמוד מהם. כמו כן, כמו שאמרו קודמיי, תמיד אפשר לתקן יצירה, אם היא בזבל קצת קשה לתקן אותה...
ואני רוצה להביא משפט משלי :
" חברתו הטובה ביותר של הכותב היא המגירה ".
לא חייבים לפרסם כל דבר, אבל בכל זאת כדאי לשמור אותו...
[ליצירה]
אוי באמת, לא משנה גמלו יקירי, אני יודעת שכל מה שהעליתי הוא כבר נדוש כו'. אבל מישהו היה צריך להעלות את זה (ואני מקווה שהעליתי את זה בתימצות שלא עושה עוול לטיעונים) לשם הדיון.
ודווקא עלי לומר ש"לא הכל שחור ולבן"?
כנראה שלא הבנת את מה שאני מדברת עליו!
כנראה שבשבילך כל הפוסט וכו' כו' נדוש, אך לא מובן,
כי כל עניין הפוסטמודרניזם הוא שאין אמת אחת! זה פלורליזם, דרלינג, לתת לגיטימציה לדעות שונות ולא לפסול אותן מהבעתן מלכתחילה וכו' וכו' וכו'...
(ועצה קטנה: לפני שאתה תוקף עמדה, תבין אותה עד הסוף.)
בכל מקרה, רק טוב, ממני, ה 'ילדותית'.
ועדי:
יש הבדל בין עריכה של אתר אינטרנט לזה של עיתון בית ספר באשר הוא.
(אם את לא זוכרת את הטענות שלי בעד עריכה בעיתון בית ספר, את מוזמנת לפנות אליי, אני בספריה בד"כ...)
[ליצירה]
שאלו את בת דודה שלי פעם פעם,( שהיא הייתה בכיתה ד, היום היא בת 30...), איפה נמצאת הקדושה?.
סבא שלי היה מזמין לפני ראש השנה ויום כיפור את כל הנכדים לקבל ברכה ממנו (גם בתור סבא וגם ברכת כהן לשנה טובה).
הוא היה מניח את ידיו על הראש, אבל לא נוגע בו, נמצא חצי סנטימטר מעליו והרווח הזה היה כל כך ....
בת דודה שלי ענתה ששם נמצאת הקדושה, ברווח הזה שבין הידיים של האיש הנפלא והטהור הזה לבין הראש של נכדיו.
לזה אני מתגעגעת...
תגובות