מסומן בחישוקים.
שרוי בם, ומדבר
איתך ויודע להקשיב
לך ולך ולהזדהות
וממש טיפל'ה לכאוב.
ואתם קובעים.
ולי, מה זה אכפת
ואתם מסמנים,
ואני שם, חסר פחד
ומלא סתירות,
מכל העיגולים,
המזרימים לי דמים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] / חחח נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] מקשיב מקשיב [ליצירה]
- [ליצירה] הלווו זה כתוב מצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. גם אני זוכר רגע כזה מפעם עם איזה עץ. אבל זה לא הזכיר לי כלום. כיף ששבת לכתוב לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מאמע, זה- איך לומר בשפה ברורה - באשכרה וונדרפול. [ליצירה]
- [ליצירה] בא בימים , בעקבות תגובתך ואולי גם תגובת מלודי, חשבתי שנכון לומר כי קטע זה מחולק לשני שירים שונים. החלק שהגבת עליו הוא השיר השני "שאול המלך" החלק הראשון "פרשת קרח" עוסק גם הוא במצב אך מחוויה אחרת. כמעט אפשר לומר פנים-דתית-לאומית. אם נשתמש בחלוקות שהולכות (לצערי) ואובדות. שבועטוב [ליצירה]
- [ליצירה] היכולת שלך לתאר לאורך זמן (טור ארוך של שירים) יחסים זוגיים ולכתוב את הכל באותו קול (יש קצב קבוע כשקוראים את השירים בקול וברבים מהם אתה גם שומר על אווירה מסוימת שסובבת מעל) היא יכולת של אדם שלוקח ברצינות את כתיבתו. (ואולי גם את מושאי הכתיבה) מקנא בך. [ליצירה]
תגובות