הַיּוֹם רָאִיתִי אֶת דְּמוּתְךָ
בְּצַמֶרֶת הָאוֹרֶן
שֶׁמַּסְתִּיר אֶת הַמִּפְרָץ
אֶלַּיו הָיִיתִי רַץ וְרַץ וְרַץ
וְלֹא מַגִּיעַ
לְעוֹלָם.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הצצה אקסקלוסיבית לרגעי המשבר של הוגה הצורה ? בקיצור, בא לך להקיא כבר מהיפרגלוקוזה שהשירים שלנו גורמים לך... אין מה לעשות - זה משקל השליחות. אהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] גדול. הנשיקות נשיקות פרידה של לוחמים מאהובות ? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ורומנטי ורק נשאר לקנא בבת-המזל לכשתבוא... [ליצירה]
- [ליצירה] הו זה נפלא פשוט מצער שזה כה קצר... [ליצירה]
- [ליצירה] כואב שיר טוב ורהוט וכאוב. מצמרר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב. הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים. אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם... ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :) ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם רוי לא סתם מחשבה יפה, מחשבה מקסימה ומרגשת ! [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד לחבר אבל לא בסוף כי אם לפני הבית האחרון כך שהשיר יסתיים עדין ב"רבים" וגם הייתי הופך את "אותך מפספסות" ל"מפספסות אותך". [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה פששש, שיר מורכב ועמוק. אני לא רואה מקום להלצות ולניסיונות שירה של השיר... לא מובן לי הלך הרוח המבודח של הכותב. [ליצירה]
תגובות