קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הסיום של הראשון מנמיך (מבחינת הכתיבה) לקריאתי.
השני מצא חן בעיניי
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
ורימון מנץ כתריו
יבשר שקיעת זהב
אך מציעה שינוי קטן
קרניים אחרונות
מסמנות שביל בין הגבעות
ריח מתקתק של תאנה
יבשר סוף עונה
(הסיום כל כך חזק, ששתי השורות אחריהן מיותרות)
[ליצירה]
האם מותר לי להציע? (כי אהבתי)
נגעתי טיפה
שמי ברזל הכהו המים
שמי חלד הבהירו
החיוך אבד
על פני הגלים
במימי האוקיינוס
שילחתי
אלף מילותיי הארוזות
חזרו
באדוות רכות
אריזות ריקות.
[ליצירה]
אומר לך דבר אחד יא ירושלמי.
אם היית כאן ב47 ו ב48 היית עושה שני דברים - או שהיית בורח כמו נמושה. או שהיית נלחם על חייך. כי הברירה הייתה: חירות או מוות.
אף אחד לא עזר לנו להילחם והמדינה לא הוקמה על מגש כסף. ראה את מספר הקרבנות העצום יחסית של אותה מלחמה - ששת אלפים קרבנות ובהם אזרחים רבים שנהרגו במגה פיגועים.
בין דצמבר 47 לאפריל 48 נרצחו לא פחות מ1500 אזרחים. להזכירך בשנות האינתפאדה השנייה (2000-2004) נרצחו 1100 אזרחים.
ותוסיף בבקשה לכך את הפוגרומים שאירעו באותה עת במדינות ערב על ידי אחיהם של ערביי ארץ ישראל ובייחוד אירעו מעשים כאלו בערים חלב, עדן וקהיר. שוד, אונס ביזה, רצח ועוד. אבל שם אין שמואל ירושלמי שיבוא ויצעק חמס חמס חמס.
לך תחקור את הפוגרומים האלו. אולי תעשה מזה שיר