לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
רונית רייטר
-
משתדלת להיות אמיתית. לשמוח ולשמח, לגדול ולגדל.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ישר כוח! שנדע להתחזק תמיד ולהיות שמחים על הדרך... תמיד אני אומרת שטיול זה כמו החיים, זה כל כך נכון! [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים איך כל מחשבה אפשר לתאר בצליל... גם לשיר שלך יש מנגינה! את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! יצירה שיש בה מעט מן האינסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מידה גדולה... הצלחת להכנס לנעליים של אותו ענק למרות המידה הגדולה... ישר כוח! [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת באהבה לתפילתך... אוהבת מאד, רונית. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה עובד הפוך מ"וכתתו חרבם לאטים וחניתותיהם למזמרות"... (הציטוט לא מדוייק, סליחה) טוב שהאש בוערת בתוכך, רק זהירות שלא תשרוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לתפילתך... ישר כוח! [ליצירה]
- [ליצירה] יאיר, קרן אור, ודאי ואולי... טוב שחזרתי לקרוא, קיבלתי ממכם כיוון למחשבה... כמו שכתבתם - אני רוצה לזכור את השואה בצורה של להגשים, לחיות, להמשיך. אבל כשאני שומעת את סיפורי הזוועות שהיו שם, סיפורים שכל כך קשה לי לשמוע, סיפורים שממלאים אותי בכל כך הרבה כאב, כל כך קשה לי אחר כך לקום, לפעול, לשמוח ולעשות, כי זה כל כך כואב... אז, כמה לשמוע? האם לשמוע סיפורים כל כך קשים? מה בדיוק צריך לזכור? מתי? מה שחשבתי - שחשוב כל כך לזכור את זיפורי הזוועות הקשים, הם המרכיבים את המסר המהותי והמשמעותי של השואה, אבל צריך לעשות את זה במידה, שזה לא יהיה כואב מידי. ויום (או יומיים) בשנה זה יהיה כואב כל כך, וזה ישפיע לשאר הימים בצורה חיובית, על מה שצריך לזכור. יאיר שגיא, מה אתה חושב??? [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון, כואב ואמיתי... היטבת לבטא... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שההבדל בין זהות יהודית בחו"ל לבין זהות יהודית בארץ, היא שבארץ ישראל הזהות היהודית היא גם זהות לאומית, מה שחלש יותר בחו"ל (חוץ ממי שעולה). בישראל יש אחריות יהודית לאומית, יש צבא, יש חיסכון במים, יש אחדות ישראל, וכו' וכו', כל אלה דברים שבחו"ל חסרים גם אצל מי שיש לו זהות יהודית. [ליצירה]
תגובות