ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
-
"היה היו כאן פעם שקמים
חולות מסביב וגם נוף,
העיר תל-אביבשל אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
...
היום השיקמים נעלמו ואינם
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
נצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו כשהערב יורד
ונושרים מן העץ העלים,
קבצן מן הרחוב הלך בודד
או זוג אוהבים צעירים."
(מתוך 'גן השקמים', ישראל יצחקי)
[ליצירה]
אכן מקסים
ותודה לנהר שלום שהסב את תשומת ליבי.
מקסים.
ואם יורשה לי להוסיף אף שבקיץ לפעמים דברים רחוקים ולא ברורים נראים לנו כמאגר מים זכים ואנחנו שועטים קדימה במרץ ו---
כלום.
"פטה מורגנה".
תגובות