ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הזכיר לי את ורוניקה מחליטה למות, של קואלו. שעניבה זה בעצם לא כי רוצים, זה לא נוח בכלל. אלא כי זה מסמל משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] - בסוף מוצאים אהבה, אני לא מצאתי סוף. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי, זו יצירה מעולה. ממש. המעברים בין הטבעהחיצוני לפנימי- מצויינים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני שומעת את הניגון. :) (מין ביטוי נוסטלגי שכזה.) מתחשק לי להתנתק רגשית ולנתח את השיר הזה, לומר שהוא מזכיר לי את ברכת לבנה עם הפסוקים שנאמרים ישר והפוך, כמו "לַעֲבוֹר אֶת אוֹתוֹ מֶרְחָק אֱלֹהִי לְבַד" והיפוכו שבסוף השיר. אסוסיאציה גלקטית שבהחלט מביאה בכנפיה קרירות חללית של חושך של לבד של הרהורים קיומיים ליליים. ועוד מילים, אבל עכשיו אלך לומר סליחות. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק, ענק! חזרתי להקפיץ. תוסיפו עוד יצירות! זה ענק, זה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אני אוהבת כשהרישום נמוג באור. ואת הצלחת בזה. מינימליסטי גם כן, עוד נקודת זכות אצלי :). [ליצירה]
- [ליצירה] - אוישששש.... מותר לבכות? בעצם אני לא שואלת, אני בוכה... [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל. (כולל הקטע עם הקנים.) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא כ"כ מבינה מה את אומרת, כי דווקא במקרה הזה מבחינת משקל וחריזה, אמנם "ימים", "דמים" ו"שברים" זה לא בדיוק החרוז הכי מוצלח בעולם, אבל הם קצת הֵדִים אחד של השני. [ליצירה]
- [ליצירה] ...בקרוב אצלך... איך, איך את לא נשואה????? [ליצירה]
תגובות