[ליצירה]
פעם הייתי גרה בירושלים ועוברת ליד הזקנה הזו כל יום . היום אני במקום אחר. אבל האיזכור שלך מחזיר אותי לימים אחרים. מצטערת עליה, מודה על העדכון.
ואגב: הכרתי פעם זקן שהיה מתקן נעליים בכוך באמצע הרחוב בקרית מנחם. הוא היה כל כך נחמד, וגם לקח גרושים על תיקון. הבאתי לו נעליים מכל מיני אנשים שהכרתי כדי שיתקן. עד שיום אחד הוא פשוט לא הופיע. ויותר לא הופיע אף פעם.
מוזר איך אנחנו לא באמת מכירים אותם, אבל הם חסרים לנו בנוף בכל זאת...
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
..
אויש, במ'ת, ילד... ממך ציפיתי ליותר (:
אתה יודע, סאב-טקסט, לקרוא בין השורות וכאלה...P:
---
עכשיו ברצינות:
קודם כל, מי אמר שהוא כל היום יושב ומנגן בחדר? כתבתי "בלי להישבר כמוני, בלי לפרוש, בלי להרים ידיים"- הוא נמצא בסדרים. הוא לומד, כן, הוא מנסה.. אבל בכ"ז, נשבר לפעמים. מרים ידיים. ושוב חוזר, עולה ויורד, רצוא ושוב. וזה לא מתחיל ולא נגמר בלימוד בסדרים...
ה"לטמא" זה לא מהלנגן בחדר, נו...
אם אדם מעיד על עצמו שהוא מרגיש שהוא מטמא את הסביבה, כנראה יש לו סיבות מוצדקות לזה. ויש גם עולם מחוץ לישיבה, ובנאדם בהחלט יכול להרגיש שהוא נטמא (או נטמע..) בו.
וזה בנאדם שאכפת לו.
כי הוא מנסה, למרות שקשה, למרות שמייאש לפעמים.
אז כן, אכפת לו מדברים שהרב קוק כותב, והדברים האלה נוגעים לו ללב, ולקרוא לו "הרב" זה לא מתחסד בעיניו. גם לא בעיני.
ואגב, לא צריך ידע נרחב כדי להכיר מושגים כמו "קליפות", "גרעין" ו"ללקט ניצוצות". עובדה שאני מכירה, והנה- אני לא למדתי בישיבה...
לגבי הנגינה- לא 'דעת, אני לא מנגנת... (:
[ליצירה]
...
ממ..
כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה..
אז ההר נותן שלווה.
אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו..
[טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:]