רציתי לפרוש כאן סיפור כאוב.
הוא כואב לי מדי.
לא אוכל לעשות זאת לאנשים טובים
יותר מדי כאב
היה יכול לצמוח מזה.
לכולנו.
מצטערת, אני לוקחת מילותיי בחזרה.
הן לא יביאו גאולה לעולם.
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
אני מביכה את עצמי בכתיבה
אל אלו שלא
יוכלו לקרוא אותי לעולם:
אתם שומעים,
אוזניהם אטומות
אני מחפשת קשר אליהם בכתיבה
מעטה של קרבה במילים
נחמה (קלושה)
אולי גחמה
אני זועקת לקשרים לא נפרמים
אני זועקת אלו-הים
אני צריכה חברים
הלוואי תהא תגובה
אינטראקציה ולא רק ביני לבין עצמי
בין אור לחושך
בחוד הסכין הנוראה של הגבול
במקום הכתיבה
במקום הקשר
[ליצירה]
השורות הראשונות קצת מסבירות, קצת איטיות אבל אפשר בלעדיהם.
הזכרון הזה ואיך שהוא פרוש גרמו לי לדמוע קצת, לקבל ממך את הפירוש למילה בית: המקום הטוב.
ויש כאן צליל וריח ומזג אויר וצבעים.
כל מה שצריך בשביל לחיות ובשביל להחיות זיכרון.
תודה רבה.
שתמצא אהבה. גדולה וחיה.
(שנמצא)
תגובות