[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
יפה עובר כאן הסתיו, והתחושה מצויירת טוב.
תיאור זמן: "ש" צריך להיות "כש". ואולי כדאי לחשוב עוד קצת על הפיסוק - פיסוק אמור לסמן לנו מתי צריך לעשות הפסקה בקריאה ולקחת נשימה; פיסוק-יתר עושה לי היפר ונטילציה..
[ליצירה]
לא ממש ברור. למה דמעות? איזה תובנה?
דמעות - אין בהן טעם מר, לא בהם. המשפט השני חוזר על הראשון, וזה לא עובר טוב. והחריזה לא ממש מוסיפה. הייתי מציעה לנסות להבהיר את זה קצת. ואולי להעביר לקטגוריה של 'משפט אחד'.
[ליצירה]
נחמד, אבל למה כל כך הרבה יצירות בבת אחת?? אם אתה באמת מצפה לקבל תגובות תמעיט קצת. בדף היוצר שלך כתוב להכניס עד שלוש יצירות בבת אחת. עכשיו לא רק שלא תקבל תגובות, אא שהמון יצירות שרק אתמול עלו כבר עפו לעמודים האחוריים. זה לא הוגן.
[ליצירה]
יש כאן כמה רעיונות מעניינים, ודווקא מצא חן בעיני הנספח - גורם לך לחשוב מי, בעצם, כתב את הסיפור המקורי. אני חושבת שאפשר וכדאי להרחיב את זה למסגרת של סיפור ממש, וגם הסגנון יתאים.
וסימני הפיסוק יצאו הפוכים: כדאי לכתוב בוורד, ליישר לימין ולהעלות שוב.