שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אם הבנתי נכון, ובעצם האם יש נכון ולא נכון?!- אז זה מקסים, דורש קריאה מעמיקה ומספר חזרות, אבל זה שונה, ומעניין ומרענן, ומביע בפשטות ובעומק, כ"כ יפה, את הסיטואציה. זה יפה! אבל לא קל לקריאה, אין לי הצעות איך להקל על הקורא, אבל סומכת עליך שתחשוב על זה. בכל אופן, זה יפה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב נפלא- ההקבלה מצמררת. עצוב. כל כך עצוב! [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הייתי מחליפה ל"שוב יישמע".... [ליצירה]
- [ליצירה] ירון- החדשות הטובות הן- שהסרתי דאגה מליבי, או שלא מצאתי מילים, זה מכבר? [ליצירה]
- [ליצירה] לא שמענו ממך זה זמן...- נייס :) שונה קצת משיריך האחרונים- ומאוד יפה [ליצירה]
- [ליצירה] אביבוש- זה יפה וכ"כ שונה מהכתיבה הרגילה שלך- שונה וטוב! [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. השימוש בניקוד ובביטויים תנכיים, היה מובן ומשרת מטרה ביצירה, אך מעבר לכך-? לי זה לא התחבר, לא מיבנית, לא במשקלים, במקצב, לא בתוכן... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב תיקון- אז שסיימתי לכתוב, כבר לא הייתי הראשונה להגיב.... ואני חושבת שבכוונה מה שקורה בדר"כ נכתב בסוגריים)... ושוב- זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את החזרה של השורה האחרונה, היא במקומה. השיר פשוט, המשמעות מובנת, החריזה זורמת. יפה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות. כבני מרון נעמוד חוששים ויראים מאימת דינך ומעשינו מתנקים מחטאים, נחרדים מכל שופר שיזעק בקול, את שברינו, תרועתינו לאדון הכל. [ליצירה]
תגובות