לא איוויתי חזור
אך לא פחדתי פחד
רק כירסם בי לבי
בנימת שאלה.
ושדה של כותנה, שצמח באין יעד, העטני לבוש, של פיסגת התחלה.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- לרגע חשבתי שאתה שירה. כן, מסכים עם אסתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מר קלקלייהו! וואו, איזה יופי. מר קלקליהו. גררררר. אני עייף מדי. עייף מדי. עייף מדי. לילה טוב, מר שמואל קלקליהו [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבה, נעצור הטירוף! במקום רובים - חרמשי - קציר נאחוזה! ילדים, בואו נאחוזה חרמשי קציר. למה אתה עוסק בחקלאות? מה הקטע? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבעיה ביצירה הזאת, שדורש צנזורה שלה, זה לאו דווקא הנושא (יחסים הומוסקסואליים), אלא "איך מלוא אונך כנגד ירכי נלחץ" זה מסר מיני בוטה, פרובוקטיבי ולא מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שמי עתידם קודרים, לא קודר. שמיים זה רבים! באמת פירסמו את יצירותיך באנטארטיקה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- האיש הזה הוא מסכן. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר מדהים ואני מזדהה איתו. הכנסתי אותו לרשימת היצירות האהודות עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה תודה תודה. שירה בערוגה - גבנ"צ? [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה נוגע, אין ספק שזה נוגע בלב. במיוחד עם המחשבות על החופה שהיתה להלוויה. (אבל לי אישית קצת קשה עם המסר הלוחמני, שיכול לנבוע בסערת רגשות ולהוביל למקומות לא טובים, כמו קריאת 'מוות לערבים, שישו להם גם פיגועים') [ליצירה]
- [ליצירה] --- לאסתר שטרן. קודם כל, תודה על המשוב. היצירה הזאת, באופן ספציפי, היא ביטוי לרגשות שלי בליל ט"ו באב. יש איזו מין סקאלה כזאת - בקצה האחד הגישה שאומרת שברגע שיצרת משהו, הוא עומד בפני עצמו וכל אחד יכול להסתכל עליו על פי ראות עיניו ולראות בו כרצונו (מודל פיסק בתקשורת, למשל), ובצד השני הגישה שאומרת שהיוצר קובע את משמעות היצירה ויש לנסות להתכוון לכוונה שלו (המוען דומיננטי). --- עדי, למשל, יודעת על מה נכתב השיר, ובמידה מסויימת היא הגורם לכתיבתו (אם כי הוא עליה). השיר הוא בדיוק התחושות שלי - גם הידיעה שהיא מביטה לעברו ומנחמת את לבי. קיטש זה מן הסתם מתקתק ומוכר, אבל כאן לא כתבתי יצירה במנותק מחיי, אלא כתבתי על רגשותי ממש. לדעתי, גם כתיבה שמודעת לעצמה, כתיבה מבוקרת מחד גיסא, וכתיבה אמיתית ביותר שנובעת ממעמקי הלב, יכולות לסתור אחת את השנייה. השיר הזה נכתב בשטף, כלומר כמעט ללא ביקורת על המשקל, החריזה, שיבוץ המילים והמימיקה, ולכן (על-אף שזה לא מחייב) הוא יותר אמיתי. אלו הרגשות שלי. אם בהסתכלות על היצירה כמנותקת מעולמי את רואה את זה כקיטשי - זה בסדר, לגיטימי, ואני מקבל. אם את מסתכלת על הכל, וכדי לראות עוד - שירים קודמים שלי בנושא, כמו מראך בחלום, שגם בו יש שורה כזאת, אני חושב שתראי את זה בצורה יותר מעמיקה. בברכה, רן. :) [ליצירה]
תגובות