תולדות חיי כתובים במחברת
חלקה דפי יומן
השאר דפים ריקים
מי שקורא את היומן
יודע מה כתוב בדפים הריקים
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ומי שקורא את השורות הריקות יכול גם, לעיתים, לתת להן פרשנויות שונות. אולי כמו למילים, שגם אותן ניתן לפרש בדרכים שונות, אלא שבמילים תמיד תוכל לטעון שכוונתך היתה שונה, תוכל להוכיח הקשר. בשורות ריקות לא תוכל אלא להעיד שכאן היית, ולעיתים, לעיתים אף לא זה. מה גם שמתעוררת השאלה, אם כל הרושם שנותר ממעשיך הוא שורות ריקות, האם שווה להכיר אותך? האם שווה להגיע לנקודה שבה המשמעות של השורות הריקות משמעותית עבורנו? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי זה כל כך נכון ! עוררת בי הזדהות מוחלטת. וכמה הרבה מאמץ מושקע בכתיבת הדפים הריקים, החשובים והמשמעותיים כל כך. (..והרוויח מי שמכיר אותך, ללא שיקולי תועלת, שידע לקרוא גם בהם..) [ליצירה]
- [ליצירה] בחלקת דפי היומן קברתי את עברי ולא השארתי פרח ניחומים [ליצירה]
- [ליצירה] נזכרתי בזה שפעם כתבתי כך אני כותב. לתת לזה, ביטוי. לא פה. בחיי. זה כל הסיכוי. [ליצירה]
- [ליצירה] התגובות עד כה נראו ילדותיות. אהבה איננה "שמלץ" צריך להיות גם בוגר וגם רגיש, בשביל להזדהות עם השיר זה. בעולם האהבה בדידות היא מצב בלתי נמנע, בו אתה יכול לדבר עם עצמך עם סיגריה ביד, ולשאול את עצמך את השאלות שאיתן תצטרך להתמודד כאשר תעמוד פנים מול פנים בפני המציאות אליה ייחלת. את הדבר הזה מבטא השיר בצורה מושלמת. כמו שנאמר : "אין אהבות שמחות" [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. ביחוד קרוב לליבי הסגנון ה-"מיושן" של בתים וחרוזים וניקוד. עדיף בעיניי על כתיבה "מודרנית" של מילה או שתיים בשורה. [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה, אני מצטער אם לא הובנתי כראוי. לא התכוונתי לפסק זמן. הכוונה לאותו דבר שכתבתי לך גם בהודעה אישית: יש רגע שבו אתה אומר: את מה שאני אכתוב עכשיו זה תוצאה של התבוננות פנימה של כל מה שרכשתי מהעבר אבל התחלה חדשה, יותר מגובשת. וההגדרה של "צמיחה מתוך התכנסות" היא הקולעת ביותר. אז מי שעובר את התהליך הזה יודע שלא צריך פסק זמן, צריך לחוש שעושים את הצעד הזה וזה מה ששמעתי בשיר הזה. בעיניי זה נ ה ד ר. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף הטמפיסטים, תודה, אכן קלעת לכוונתי. אנשים זקוקים למפגש, ל-"ביחד", לקשקוש על כוס קפה, באיזו רמה של התפתחות טכנולוגית שלא תהיה. זה נכתב באמאפתיה ליושבי בתי הקפה בכל הזמנים. [ליצירה]
- [ליצירה] כשקראתי את השיר, מיד חשבתי על תגובה, אבל תמי הקדימה אותי. אז קבל עידוד גם ממני יורם [ליצירה]
- [ליצירה] היי איה, שיר עדין ונחמד. פעם, מי שידע לחרוז ולנקד, ידע לכתוב שיר. משהו מזה נשאר לי: אני אוהב לקרוא שירים בחרוזים, ולנקד שירים שאני כותב. וכיוון שהשיר הזה בחרוזים, הוא בעיניי יפה שבעתיים. בהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהשיר הזה מתאים להיות מעין אפילוג של אוסף שיריך האחרונים: התכנסות פנימית לאחר התרוצצות של מחשבות, רעיונות, רגשות וחוויות. מן הרגשה שכדאי לפעמים לארוז את הכול וללכת הביתה לנוח ולאסוף כוחות לקראת המסע הבא שיהיה גדול ומרתק מן הקודם. "הפסקה יוצרת". האם אני צודק? אם כן, מוצא-חן בעיניי הרעיון ודרך שהבעת אותו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי ! האהבה לטבע לעולם אינה אהבה נכזבת, שקוראים עליה בהרבה שירים באתר. את הטבע ניתן לחבק בלי שהוא ידחה אותנו וישאיר אותנו בודים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את השיר. נושא הגשם מאוד קרוב ללבי. באשר למקצב, שתי שורות לא משתלבות לי, והייתי משנה אותן: "ואותי מתרדמת הקיץ מעירים: שלוות נפש אותי מציפה". הייתי משנה ל: " מעירים אותי מתרדמת הקיץ: מציפה אותי שלוות נפש ". לרוב מתאים למקצב המבנה הפשוט של המשפט: נושא, נשוא, מושא ישר, מושא עקיף. בשאר השורות של השיר זה אכן כך, ושתי השורות הנ"ל מקלקלות את המקצב. [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
תגובות