בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
אמ...
בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
שי ידידי,
אמרתי לך באופן אישי, אז עכשיו אגיד בקול רם, שכולם ישמעו: לא דועכים ככה סתם באמצע הדרך. אפשר לקחת פסק זמן בשביל לאסוף כוחות, בשביל "לעשות חושבים" אולי בשביל להכניס כיוונים ורעיונות חדשים, אבל אחרי שקראנו ואהבנו והגבנו, אנחנו לא מוותרים בקלות. קח אוויר ותחזור אלינו. המסר חד וברור
[ליצירה]
תודה למגיבים ולמחמאות.
הסיפור מאחורי היצירה הזאת הוא שכתבתי את חלק א. ראשון ורק ממנו באה לי ההשראה לחלק ב. כיוון ש- א. הוא מקור ההשראה, לא רציתי לוותר עליו, ולכן החלטתי לצרף את שניהם ביחד. עבורי זה שיעור איך לחשוב על רעיון ליצירה, להעלות אותה על הכתב, ואז בהשראתה לכתוב יצירה מפותחת יותר, ושתיהן חשובות להתפתחות של שיר. אז אשמח אם תקבלו את ה-"גחמה" הזאת כמו שהיא. באשר לשינויים שהצעתם בגוף השיר אחשוב על כך ואתקן.
[ליצירה]
אף על פי כן כתבת את זה ב-"מילים", שעוררו בי הרבה מחשבה. האם היית רואה דרך אחרת לעשות את זה בלי מילים? מילים אינן ריקות מתוכן אם הם באות מתוכנו, מעצמנו, מתי שהן ראויות לפתוח את עצמנו.
שמעתי מילים של תודות בטכס האוסקר, "מילים, מילים, מילים", מילים שמחייבות את המעמד אבל רובן ריקות מתוכן. שמעתי מילה של "תודה" מפי מי שעזרתי לו לקום כשמעד. מילה אחת בודדת: "תודה". תודה על נתינה אינה ריקה מתוכן.
ולך, תודה על שהארת את עיניי ושמת בפי את התגובה הזאת, ועוררת בי את ההרהור שאם נדע להבחין בתוכן שמאחורי המילים לא נהיה כסילים.
תגובות