[ליצירה]
לא הייתי מסווגת כשירה אולי "קטע", או "במשפט אחד".
חוצמיזה, לא ראיתי טעם בכתיבת הכותרת, כתיבתה בשם השיר, מספיקה בעיני.
לגופה של יצירה, היא נחמדה ביותר.
[ליצירה]
ממש אהבתי. כתיבה קולחת וגם הרעיון (לפחות איך שאני הבנתי את זה)- דווקא האדם הכפוף שכביכול זקוק לעזרה בעצמו יכול להיות לעזר בשעת צרה.
מקסים, תודה.
[ליצירה]
קצת נאיבי. מלחמה ושלום עושים פוליטיקאים, ואת המנדט, נותן להם הרחוב. עוד לא הוכח שחלומות על שלום יביאו אותו. מה שכן ניתן להיווכח, שממהיגים בעלי שעור קומה יכולים להביא שלום, ממש כמו שמנהיגים כושלים יכולים לגרום למלחמה.
[ליצירה]
שי, אני מת על שירים כאלה, אני חושב שהם אומרים יותר מהכול, על הביבול ששבתוכנו, ושבעצם אנחנו די נהנים ממנו. אז תן עוד.....:)
להזכיר: גם לי היה אחד כזה:
על המדף ערימת דפים
עם שירים גמורים
נשכחים
את השיר שכתבתי לך
לא רציתי לגמור
חסרה בו רק מילה
שיישאר כך
עם סימן שאלה
?
[ליצירה]
נעמה יקרה,
עשית זאת ! ! כתבת יצירה נפלאה. אהבתי מאד מאד.
באשר למכחול - אני רוצה להמליץ לך לקרוא את שירי
"גוונים". למכחול יש יכולת להביע רגשות כמו לשירה.
תודה ושבת שלום
מסר כפול
[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
גם לאנשים אופטימים מטבעם יש רגעים קשים שגורמים להם להביע מילות יאוש. תמצאי אותם גם בין יוצרי צורה. אנשים נבונים יודעים לנצל רגעים אלה כדי להתחזק ולבנות את עצמם. בכל מקרה כדאי להאמין שיש עוד אנשים טובים בעולם שאפשר לשתף אותם גם ברגעים קשים.
[ליצירה]
נוגע ללב וכתוב בכשרון רב. חיפוש שרשים מצריך תעוזה, במקום בו נעקרו העצים ביד זדונית. אבי, עליו השלום, שנולד בפולין במקום קיצוני באנטישמיותו, סרב בכל מאודו לעשות טיול שרשים. הוא עלה ארצה בשנות העשרים לחייו ואמר: "בשבילי החיים התחילו פה. ילדותי מחוקה". (משפחתו שלא עלתה איתו נכחדה בשואה).
[ליצירה]
דיאלוג
שלום מאיר,
אני מדבר בשם מר מונולוג, זה שפנית אליו "אלוהים". אינני רוצה לפגוע במאמינים ולכן אני קורא לזה שפנית אליו בשם שונה. בעצם אני מאמין שלכל אחד יש איזה "אלוהים קטן" בתוך נשמתו ולזה שאתה פנית קראת מונולוג ואני מדבר בשמו. אז כיון שאני האלוהים הפרטי שלך, והלכתי אתך כל הדרך, אינך יכול לשלח אותי בבושת פנים. כי אם אתה תמות גם אני אמות. אני שומר עליך כמו שאתה שומר עליי, ואני חושב שעשינו את זה די יפה ביחד נוכח כל הדברים הקשים שעברו עלינו. לי יש כרגע תפקיד קשה מאוד: לתדלק אותך למשימות הבאות, שגם הם לא יהיו קלות, ותאמין לי אני יודע (שכחת ? אני אלוהים). אבל עד כה עמדת בהם יפה ולא איכזבת אותי ואני בטוח שתמשיך לא לאכזב אותי. אני מכיר אותך.
דוקא הקושי שלך הוא שיעזור לך לעמוד בהמשך ואף להתעלות למקומות שלא הכרת במשך 27 שנותיך. אז תן לי יד ונמשיך לצעוד יחד בדרך. שלך מונולוג
תגובות