[ליצירה]
באתי להגיד שזה ים מצןלם בשקיעה, שעיבדת את החלק התחתון שלו במחשב למעין מריחה של צבע שמן- דוקא יפה, אבל אז ראיתי את השאלה וקלטתי שזה בעצם פרווה (כנראה של כלב או פרה).
[ליצירה]
בעניין הבית, הלוואי שהסיוט הזה יגמר ונעורר ולא יהיו לא טרקטורים שחורים, ולא דחפורים ירוקים-חומים, והילדים עוד יוסיפו לרדת במדרגות למשחק הרחוב כדרכם של ילדים בכל העולם, (גם עם זה על שפת החוף המערבי-דרומי של ארצינו).
שמחתי מאד לקרוא את שירך, הוא מפתיע, הוא חי.
תודה ושבת שלום.
[ליצירה]
בהתחלה...
ב"ה.
בהתחלה חשבתי, שזה סתם תיאור נחמד לחתונה עם הקטע הזה שהשמות הן מהשבע ברכות. אבל
כשהגעתי לסוף הבנתי והתפעלתי.
ממש יפה.
תיאור קולע למציאות כואבת.
יה"ר שנדע באמת מה זאת אהבה.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
שיר מרעיד.
ומזעזע.
לא במובן השלילי, אלא בזה שהוא מזעזע את התודעה. אני צריך לחזור בפעם יותר שפויה לקרוא כדי להבין יותר טוב.
בכלופן, זה נשמע חזק ומותיר רושם עמוק.
תגובות