[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
אהבתי
יש פה עדינות ופואטיקה, למרות שאני בדר"כ לא חסיד של חריזה, כיוון שהיא מאלצת לשמור על משקל ותבנית ולפעמים אנו חוזרים על מילים או כותבים דברים מיותרים כדי להתאים את המשקל (שמי לב אם זה נמצא פה).גם בשיר הזה לא כל הזמן זה מוצלח, אך בכללי הוא ממש יפה ונוגע ללב, אהבתי בעיקר את הסוף, "עת תהיה לי לילות בהם התפללתי/ אהיה בשבילך אז ימים".
[ליצירה]
ממממההההה???????
עובר עליך?
כנראה הבל דפק לך את הראש עד שלקחת את שלו במקום.
סתם. סיפור מעניין ומוזר.
מקווה שכעת המון קין ממלא את חייך, או לפחות הבל נעדר מהם ויש בהם משמעות.
[ליצירה]
[ליצירה]
טוב שלפחות התחושה עברה
קורה שיש לילות שלא ישנים, את יודעת נדודי שינה,יש שסתם נודדים, ויש שנכנסים לאקסטזה פרועה, שוכחים שזה לילה ואמורים לישון בו, אז רצים!
[ליצירה]
הבעיה בעין של רחל היא אולי במיקום, לא בפורפורציה, היא קצת נמוכה מדי היא צריכה להיות בגובה האף והיא יורדת קצת מתחת לאף.
אך, גמני מצטרף לקודמי, ציור יפיפה, הם ממש דומים אחד לשני, רואים שהם קשורים, יש בהבעה שלהם ערגה אחד לשניה, אם כי יעקב לא מסתכל לה בעיניים! אולי הוא מסתכל מעבר ורואה שהיא עתידה שלא להקבר עימו ועל כן הוא בוכה.