נלחמתי במגרעותיי לדקה.
צעקה
דיבור
שתיקה.
וכשבא אויר
נשמתי מלוא ראותיי
והבנתי
את שהבנתם אתם, חבריי.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התענגתי על החברות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוך, איזה מגרעות! [ליצירה]
- [ליצירה] שירי מילס, פירטי אותם [ליצירה]
- [ליצירה] שי יקירי זו היתה קריאת הלל למגרעותיך המפוארות המתפרסמות כאן מדי יום. [ליצירה]
- [ליצירה] אם כך, כורע ברך [ליצירה]
- [ליצירה] מממ גם לי עלה משהו בסגנון של חנק. לא יודעת למה. כנראה יש לי ראש פסיכוטי... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.. זה ממש יפה! אני חושבת שכבר מזמן הבנתי.. אני מקבלת את הרושם של מוות ואולי זה הרושם.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אני לא. הרגשתי שזה משהו פחות מוחשי ויותר רעיוני. איזושהי הרגשה מוזרה וקשה... [ליצירה]
- [ליצירה] מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, איך השירה שלך התפתחה, חבל על הזמן. את מי את קוראת בזמן האחרון? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה (חם בלב) [ליצירה]
- [ליצירה] והנה- עריכה!! (גם בכותר). ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולה "גבולות". לפעמים בחצייתם לפעמים בשמירתם. [ליצירה]
- [ליצירה] פן אחד=> שני פנים. התחיל בחרוזים- נחמד המשיך- ועם הכעס כך גם נקרא. "לא מעבר לכך איני רוצה"- או לנקד או להוריד את הלא הראשון. אחרת זה חיובי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא נגמר. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא פילוסופי רציני, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] את מבינה במה מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] ויש בך את הכח? לי, נראה שכן. [ליצירה]
תגובות