אני מבטיח לך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התמונה חזקה אמן שזאת תהיה ה"מלחמה" האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נפלא,תפסת רגע של ממש! (ויש לה קוקיות..מה שמוסיף לתחושת ה"ילדה-של-אבא"), אבל..מניחה ששמת לב-לא מספיק חד. אולי בגלל שמיהרת לצלם לפני שייעלמו.. בכולופן,אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כ"כ לא מבינה בצילום כך שאני רק אומר שהכותרת חזקה!! תמונה מקסימה בעיניי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה בגלל הסורק. <שפה תחתונה משורבבת למעלה בדכאון מיואש> [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבטיח לך... דם יזע ודמעות ודמעות ודמעות... [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא זוכרת דיון, אני כן זוכרת שאמרתי בתגובה ליצירה מסוימת שהביום גורע מהמשמעות - בהקשר הספציפי. ויכול להיות שזה כך גם במקרה הספציפי הזה - אני לא חושבת שאפשר להגיד דברים כאלה באופן גורף. ב. התמונה לא בדיוק מבוימת, התכוונתי להגיד שהילדה לא באמת עצורה - היא נכנסה לניידת מרצונה ואני קראתי לה להציץ החוצה ואז צילמתי. (זו אחותי, דרך אגב.) [ליצירה]
- [ליצירה] פזמון חמוד. אני אוהבת את הסגנון שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד נורא. יש תחושה של קצת יותר מדי חזרות, אבל עדיין מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט לכך התכוונתי, ומדהימה אותי היכולת שלך להבין את מה שלא נכתב. (איבדתי בן-דוד באותו פיגוע.) [ליצירה]
- [ליצירה] הו. לרגע חשבתי שאני זו שכתבתי את זה. נדמה לי שהסיום כבר קצת מנותק מדי. פחות משתלב עם השאר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצ"ב קישור [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. שיר עצוב ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אתם מעליבים! זה לא נעשה בפוטושופ בכלל!! זה צילום - מאה אחוז, חוץ מהחיתוך שעשיתי במחשב. הנה איך עושים את זה: שמים שקופית של עץ במקרן שקופיות, מכוונים אותו על היד, ומצלמים.. נ.ב. לא נעלבתי באמת, אני סתם אוהבת לעשות לאנשים נקיפות מצפון. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נטע. לאורך כל הסיפור יש מעברי שפה, ויותר מזה, מעברי-רמת-חשיבה, הייתי מגדירה, בצורה מאד צורמת. אני לא מצליחה להגדיר את מידת הבגרות של הילד, כי כל משפט נאמר בסגנון אחר. לדוג' הילד אומר "הבנתי שאבא עבר לגור עם סבא" - זה נרשם כהסתכלות תמימה של ילד. אבל שתי דקות אחר כך הוא מסביר בטון מלומד את ההפרעה של האם, ופשוט קשה להבין איפה הוא. מקווה שהצלחתי להבהיר מה מפריע לי.. מעבר לזה,יפה מאד. המשפט הראשון נהדר. וגם:"אבל אמא הייתה נראית כאילו גם חלק ממנה הלך לשמיים כי היא הייתה מרוחקת מאוד וכבה לה האור בעיניים כמו שהחדר שלי היה נראה לאחר שהשכיבו אותי לישון . ריק וחשוך ." מקסים, (למרות שיש מעברי שפה באמצע שהייתי מציעה לשנות.) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי. הלמות פרסותיו, של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב? מכריזות מלחמה על נשמת האדם, רודף בטירוף דם אדםדם. -----> מעולה!!! גיבור חיל רדום מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך. חלוש וכואב בין טומאה וגללים בוכה במסתרים על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"? כמים הפנים לפנים שופכת ליבה רעיה צעירה על משכבה בלילות פצעו והיכו שומרי החומות. לדודה ממתינה שידפוק רק עוד פעם כבר היא מוכנה על כפות המנעול הפתוח כחוד מחט להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת. עזה כמוות אהבה עזה גם במוות, מים חונקים לא יכבוה ברח דודי ושאני בחיקך אל ארץ החיים. בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך". מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר. עלה והצלח! [ליצירה]
תגובות