[ליצירה]
הילדות שאנו ממשיכים לשאת עימנו
בשיר השתקפות של הדוברת מול עיני הנמען ומול עצמה כבבואה.
מבט מתבגר המשלים עם מה שאבד ובו בזמן חובק בו יופי.
מעין שיר המשך לשיר הקודם:)
עיצוב מעניין בשיר.
[ליצירה]
אוה. בועות סבון זה פשוט דבר... מושלם. אחד מפלאי הבריאה הכי יפים.
כל הכבוד שהצלחת לצלם!! את יודעת כמה פעמים ניסיתי לצלם בועות ללא הצלחה?
אני כרגע במצב ירוק-סגלגל מקנאה. את יכולה להסביר איך עושים את זה?
[ליצירה]
א. ח"ח על הנכונות לקבל.
ב.הדבר עדיין לא מובן לי: על פי ההסבר שלך גופך ונשמתך מדומים לגפרור בוער, ואילו "אתה" מדומה לחלום. (במאמר מוסגר אציין שגם לעצם הדימוי הזה אין משמעות ברורה ביחס לשיר, אך מה שמפריע לי יותר הוא:) מיהו ה"אתה" הזה, שאיננו גופך ונשמתך?
[ליצירה]
מצטערת, יוחאי צודק.
לחידושים לשוניים יש עניין כאשר יש להם ערך מוסף עבור השיר, ורק אז הם לגיטימיים. ניתן למצוא זאת בשירים רבים. "לנצח אנגנך", אגב, לא יכול להיחשב בשום אופן כדוגמה לחידוש לשוני בשירה, אלא מוגדר כמטאפורה: המשורר מדמה את אהובתו למנגינה.
לעומת זאת, לשורה "אינני משורר אני" אינני מצליחה למצוא סיבה לירית, וזה נראה לא יותר מטעות לשונית.
[ליצירה]
רעיון מעולה, נהניתי מאד לקרוא!
לדעתי כדאי לצמצם את הקטעים ה"טכניים", ולעומתם להרחיב את הקטעים הסיפוריים יותר: מי הם האנשים,וביחוד את הדמות של גרג - צריכה להיות לו סיבה לבחור שלא להיווצר...
(מעניין שהכיוון שאתה חשבת עליו ליצירת מכונת זמן דומה מאד לרעיון שלי, אם כי מפורט ומפותח יותר.)
[ליצירה]
יפה. קצת קשה לי עם הקטע הזה, כי למרות שהוא מביע הזדהות - הוא כתוב בגוף שני, מה שגורם לתחושת ריחוק. חסרה פה ההבנה שזה לא "הם" שסובלים (ו"אנחנו" הרחוקים אך מזדהים) אלא בעיה _לאומית_, של כולנו. (כשכואבת היד, היא לא כואבת בנפרד מהגוף..לכל הגוף כואב!)
ההבהרה מיותרת לדעתי..
[ליצירה]
אם נהנית מהפינוי בעמונה, נראה לי שיש בזה כדי להוכיח מי הפשיסטים פה.
דעה גלעדי - הוא לא טען שהמתנחלים היו אלימים. הוא נהנה מהאלימות של היס"מ.
שיר יפה.
לא הסכמתי עם הקריאות "נאצים" שהיו בגוש, לא כלפי החיילים ובטח לא כלפי הנהג של הדי - אבל אם כבר הגענו לעמונה, "נאצים" הוא העלבון הכי קטן שמגיע ליס"מניקים. אני באופן אישי מעדיפה לשמוע השוואות לשואה על פני השוואות ליס"מ.