קולות מתרוצצים בי
הולמים בדפנות
מנסים לנתב אותי אל דרכם.
לא, אני לוחשת
קולי מרטיט אך יציב-
תעמדו שניה בשקט
תנו לי להיזכר,
זה עומד לי על קצה הלשון---
בחיי שפעם ידעתי
מי אני.
נו, אוף אתכם,
עכשיו בגללכם התערבל לי הכל.
[ליצירה]
...
אין לי מושג מה פשר עצימת העיניים.
אישית, אני מודה שלא הטרדתי את עצמי במחשבות יותר מידי, הרב הנדלר אמר כך, אז היה כך. החוויה הזאת התווספה לאוסף של חוויות חדשות ומוזרות שחוויתי במסע ההוא.
תגובות