[ליצירה]
תודה לך מתקרבת.
על ההערה.
קצת חבל שהיא לא באה קודם.
בכל מקרה, אין לי ממש סגנון, לפחות לא מודע, ואני כותב איך שאני כותב. גם אין לי ממש רקע בשירה וכאלה.
אולי באמת כדאי לקרוא משהו.
בע"ה.
[ליצירה]
במסגרת המחקר שלי...
אני חושב שאם הדברים בסיפור לא ריגשו אותו, אולי הוא לא אמור להתייחס אליהם? אולי זה סתם דבר לא חשוב בשבילו שנסיך יוצא ושואל על שקיעה, אולי הוא פשוט צריך להיות בדואי?
הוא לא מתחרט (ככה נראה לפחות) ולא מרגיש החמצה, אז מה הבעי'ה?
[ליצירה]
[ליצירה]
זה טוב.
לא היה הבדל חוץ מה'נבראת מחדש', נכון?
לא בטוח שירדתי לסוף דעתך.
[ליצירה]
לא מכיר את נוער הגבעות, אבל
כתבת יפה מאוד.
בשלב מסויים רציתי להחזיר מכתב ליונתן,
ואז נזכרתי שהוא לא אמיתִּי.
הצגת שני קצוות, אני רואה אמת בשתיהן, אבל בעיקר באמצע. אם זו זעקה כנגד הזילזול בנוער הגבעות אז זה דבר אחד, אבל אם ניסית להציג מה שאמיתִּי זה כבר דבר אחר לחלוטין.
דווקא יש המון אש בישיבות כמו שבי חברון, הר המור וכו', הבעי' היא לא באש, אלא בדברים אחרים שקצר מקום התגובה, או לפחות זו שתקרא, מלפרט.
לסיכום,
כיצירה - אהבתי מאוד(את באמת רק בת 14?)
כמשנה אידאולוגית - פחות, הרבה פחות.
[ליצירה]
מיגד ויהודית:
מיגד, זו בדיוק השאלה של ההסתכלות.
למרות שהעניין עמוק הרבה יותר.
יהודית, אמת זה לא שקר שנשמע טוב,
אלא אמת, אמת ממש.
אני אסביר את עמדתי בנושא, בקצרה:
העולם סביבנו הוא עולם של שקרים(ומכאן שם היצירה).
גם האמת הגדולה ביותר, העמוקה ביותר, אינה מתקרבת לצל צלו של קצה קָצֶהַ של האמת המוחלטת, או במילים אחרות, או אין סוף.
מכיוון שאנו נמצאים בעולם כזה, אנחנו יכולים לייצג את האמת המוחלטת דווקא ע"י החומר, ולא בשום דרך אחרת. תנסו לחשוב על משוואה שבשני הצדדים יש את אותו מספר, לכן הוא מצטמצם, כך גם כאן, בגלל שאנו משתמשים בחומר כדי לייצג אמת בעולם חומרי, אז אנו בעצם אוחזים באמת המוחלטת.
אבל זה רק כשהשקר במקומו מונח, כלומר החומר, המציאות השקרית, הזמנית, המוגבלת, מושם על ידינו במקום הנכון בשבילו.
[ליצירה]
אני אוהב יותר ככה.
כתיבה זורמת הרבה יותר מדבר אלי.
אמיתִּי כזה.
שכוייך.
בלי שום קשר, שה' יתן לך אנרגיות ותשוקה להצליח ולתרום באמת, כמו שצריך, כמו שיעשה לך טוב.