גבינה צהובה ניתכת
בירח כדורי קירח;
ימים שקריים שהיו אגדה.
וילדה נוראית
מדממת שקר מפותה.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] או. הקדמה כה יפה ומרגיעה ואתה הולך ובונה משהו.. והפאנץ' קצת התפספס לי. יצא שתיארת מצב וזהו. ההרס הוא בשורה האחרונה. אין כאן תהליך, אין כאן תזוזה, אין כאן נגיעה. לא סיפק אותי. אולי פשוט ציפיתי למשהו אחר.. [ליצירה]
- [ליצירה] (: כולי מחוייכת. מתוק. אך למה- "מרירות חלביות לבנבנות"? יכולת להתפלף שעות על השכבות. איך העזת לסכם ככה בשלושה מילים? (: יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כלכך מוכר! יפה אמרת, והחרוזים נתנו טאצ' קורץ לרצינות. -רק למה אנמיה? לא הבנתי- [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. וכואב לי עכשיו ברחם גם. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמנות לאמת, וכתוצאה מכך- עצב..(?) מוכר, וידוע (אישית, כן?).. וגם אם היה ידוע קודם לכן- הנאמנות הזו חשובה, בעיניי, מהחיים עצמם. השקט יגיע! העולם יתהפך ויתהפכו היוצרות והטוב והאושר ישכנו בלבבות הנאמנים והאמיתיים.. שכן אולי "צדיק ורע לו", אך לצדיקים מחכה, בסופו של דבר, עולם הבא. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. יש כאן תחינה, רעד, כמיהה אנושית ליותר. מצאתי את עצמי בשיר, נגע בי.. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב לדעתי. עם היופי ישנו עצב עצום. לא כי בעתיד הם יטילו ספק. אלא משום התמימות הזו, היא נוראית לי.. -תועה- [ליצירה]
- [ליצירה] שני הבתים הראשונים דביקים לטעמי, אך הרעיון דביק ככה שלא בטוחה שאפשר להתלונן על זה. הבית השלישי מצא חן בעיניי. יפה איך סגרת את השיר בסוף, עם אזכור האלהים והסיבה לבתים הראשונים (והרביעי). ויפה שהכנסת את שיר השירים, כאילו מרמז על מה שיכתב בישירוּת בבית האחרון. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נחמד. אבל אני חסידה של מינימליות בשירה, ויכולת לומר את כל זה בחמש שורות (הכותרת שלך גם כבר אומרת משהו ולא צריך להסביר את הכל בשיר). האורך מייגע, ואת חוזרת על עצמך המון ואלה החסרון העיקרי בשיר, כיוון שהוא גם מכיל בו את האחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] אז בעצם ניסית לומר שהנוער המתנחל הוא נוער שפורק אגרסיות ומורד בדרך המסוימת הזו של אלימות ונזק. יכולת להביא את זה בצורה יותר סימפטית. כל המסביב זה שטויות וכל מיני סטיגמות לא משעשעות ולא יצירתיות. יופי שהן גם לא החזיקו עוזי ורכבו על גמל. עניין הצביעות המוזכר בשורה האחרונה הוא לא נכון בהקשר הזה, כי יש דעות רבות בקרב המתנחלים איך יש לנהוג- חלק טוענים שבאהבה וחלק אומרים שאהבה כבר לא תעזור וצריך לזעזע. לסאטירה שכזו תמיד צריכה להיות אמרה, אך כאן היא לא מעורפלת, עמוסת סטיגמות קלישאתיות וכך מעייפת. היה פוטנציאל איפשהו. [ליצירה]
