נֶשֵךְ הַנָחַש הִיא
קִץְ מַאוׁר עֵינַיים,
וְאֶרֵס הַנֶחׁושֶת,
חָיוּת כֹּל הָאַדָם.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי..=\ פשוט אוי אחד גדול...זה כואב כשזה מתפוצץ ככה בפרצוף אחרי שהתחלת לבנות את עצמך ככה..אבל,אחרי שנהרסת את יכולה רק לעלות..ולבנות את עצמך שנית..ולהתחזק ולא לתת לאחרים להרוס.. תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] המבט נישא אל ראש צוקים..מתוך העמק,בין ההרים הוא עומד ומסתכל למעלה,גבוה.. תודה רבה =] [ליצירה]
- [ליצירה] "לעולם לא רווים"...האמנם? אני דווקא חשבתי על שתי צורות למשפט הזה שלך.. מצד אחד,לעולם לא תשיג את האהבה למרות שתשתה ותשתה ולעולם לא תגיע לגאולה המטהרת הזאת שתשקיט את הרגש הסוער הזה.. ומצד שני יש את התחושה שלאהוב זה טוב ועוד ועוד ולעולם לא להפסיק!לשתות ולשתות ועוד לגימה אחת,רק להמשיך לאהוב,ואז הכל יפה ופורח,הפרחים לידכם פורחים ואתם חיים חיי גן עדן עד סוף חייכם,וזהו כמובן,חלום הזוי וחסר מציאות...אבל גם לחלום זה טוב!=] אני לקחתי את השיר בתור שאיפה לאהוב ולעולם לא להפסיק...לחיות את האהבה כמו שהיא,מדהימה! שיר יפה,למרות שקצת לא אהבתי את ה"סגידה" אבל זה ממש קטנה..חח תודה לך!:-) [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון..וזו הידיעה הכי חשובה בחיים לדעתי,לדעת שתמיד אפשר לתקן ולהתחיל מהתחלה..חיים חדשים,אהבות חדשות,נשימה חדשה.. ממש יפה! מאוד אהבתי,תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך לא נעים להשאר אחור תמיד... נקווה שכולנו נשאף תמיד להיות הראשונים ולא ניפול! יפה!=] תודה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כאילו מצד אחד אסור לך,ומצד שני את רוצה להמשיך ולא להתגבר על היצר...תיאור יפה של הקושי הזה... תודה לך!כתיבה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] לכל אדם יש את הקרן אור הפרטים שלו שיכול להשתמש בה שרע לו...הוא רק צריך לדעת איך! יפה..=] [ליצירה]
- [ליצירה] והחוט המקשר בין הלב אל הנפש הוא שיסגור את מעגל ה"אני" שלי...זה היה מתבקש..=] כל כך מבין את זה,לכל דבר בחיים יש שני צדדים,רק צריך להבין איך לראות את הקצווה של כל קצה... תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני תמיד תוהה לעצמי, מה יקרה כשאחרון הכוכבים יכבה... גם אז נמשיך לקוות למחר?... ממש תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר... תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה... הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא... והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם... תודה לך יולי! [ליצירה]
תגובות