לפני שלמדתי באוניברסיטה, אמרו לי:
יצא לך מזה!
כשלמדתי באוניברסיטה, אמרו לי:
מה יצא לך מזה?
כשגמרתי לימודיי, אמרתי לעצמי:
האם יצא לי מזה?
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] --- מוטיב האנשה רב קוי, מעניין שקו המסמן ומורה את הדרך, תעתע ולא הדריך למקום חפצך. [ליצירה]
- [ליצירה] -- האדום שבו כתובות מילותיך, כמו שאומר הפסוק: "ארץ אל תכסי דמם" [ליצירה]
- [ליצירה] מונולוג רגיש ואמיתי, לדעתי הקטע כאן הוא מונולוג [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מקסים וציורי ניתן לחוש את הרגע, המקום והזמן בקצה העונה המדוברת [ליצירה]
- [ליצירה] לאיזה קבלת תארים אתה מתכוון? לקבלת תארים מאוניברסיטת מוסקבה או מאוניברסיטת לנינגרד? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר אשיר לאהבה לאכזבה לתקווה הגדולה הטובה [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שיר רענן כרוח אביב (וסתיו) אך מעקה המרפסת מעורר מחשבות נוגות [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים ציוריים מקראיים תנאיים מגדים לפני עלות המלכה על מרכבתה -מרכבת שבת [ליצירה]
- [ליצירה] הצרה עם הפלסטינים שהמנהיגות המובילה שלהם אף פעם לא נטתה לצד של פשרה. היהודים לעומת זאת חשבו כמו מיעוט ונטו לקבל פשרות (את זה אומר בני מוריס). לערביי ארץ ישראל הייתה מנהיגות שהייתה מורכבת מהחוסיינים (הקיצוניים) והנאששיבים (המתונים לכאורה). אז כדי להיות על הבמה במסגרת מאבקי הכח. הקצינו החוסיינים את עמדתם וניסו להשתלט על מוקדי כח תוך כדי חיסול יריבים והוצאת "פיגועים" (מזכיר משהו?). לגבי המלך חוסיין או אסד (באירועי חמת82) הם שחטו ללא רחם, בעת שהסכנה לשלטונם הייתה פחותה מזו שהייתה בשנת 48. זכור שאם הייתה פורצת אצלם אינתיפאדה דומה לשלנו. הם היו מדכאים אותה באמצעים קשים ביותר והיו טובחים ללא רחם והעולם לא היה זועק ולא צועק משום שמדובר ב"עניינים שבתוך המשפחה" [ליצירה]
