[ליצירה]
במשבר..אין במו להתרפק על יושב המרומים.
להרגיש שכל תנועה שלך,כל מילה שנחנקת בגרון,
כל דמעה התלויה בזוית עין...מגיעה אליו.
ודרך התפשטות,פיזית רוחנית,את מגלה נשמתך..
ומתחברת לה-ו-י-ה...ואז....קל יותר לעבור משבר.
יפה...
[ליצירה]
לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף.
בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב.
פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי,
פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות,
בורח משמש בורח מצילי.
ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה,
עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך,
ציפור חורפית לבנה.
[ליצירה]
היצירה שלך מתאימה למשבר גיל המעבר..
לא לך רון..
לכל אדם חלום, שאותו הוא מקווה לחיות,
אך הלך חיינו נוטע בליבנו חלומות אחרים.
צריך אדם לזרום עם חלומותיו כפי שהוא זורם
(בעל כורחו) עם שנות חייו החולפות.
אנו קמים כל בוקר לעוד יום עבודה/לימודים
אנו חוזרים שוב ושוב על "שגרת" החיים.
ואותו סדר יום בדומה פחות או יותר -
מה כבר נשאר לנו.. עוד חלום שנופל..
לא כך הם באמת הדברים
למרות שלפעמים אנחנו מרגישים "דפוקים"
ושגונבים לנו את חלומות החיים.
צריך רק לזכור לשים לב לנקודה קטנה..
שהשמש עושה יום יום את אותה העבודה.
וכל יום מחדש --- הוא יום חדש,
עם חלום חדש, עד הערב הבא.
אז "נקום מחר בבוקר - עם שיר חדש בלב"
וניתן ליום אתמול לעבור.
ורון, כבר גרמת לי פה לכתוב יצירה שלמה..
אז אגיד - שלום - לבא בתור .