[ליצירה]
אזמה?!
מה, אסור לתרגם דברים פעמיים? ככל שהיצירה דגולה יותר, כך היא מתורגמת יותר. חוצמיזה, המתרגם השני בכלל לא שינה את המילה ג'ברווקי, ולא המציא לה מילה חדשה בעברית. לא מספיק יצירתי מצדו :-P
[ליצירה]
קודם כל, אנוכך - את כותבת נפלא.
שנית, אני חושבת שאם מתייחסים לאמנות כאמנות נטו מפספסים קצת את האמנות, כי היא *נובעת* מהחיים ומהסיפורים שבהם.
חוץ מזה, בקשר לשיר הספציפי הזה, אני לא חושבת שיש צורך לשנות. ההכנסה לסוגריים דווקא עוזרת לטעמי. כמו שאמר חתלתולו של שרדינגר, בסוגריים יש מעין אמירות מהצד, הסתכלות חיצונית. זה יכול להראות כהערות שהתווספו בדיעבד, או כהסברים לאחר מעשה (למשל, "אולי ברגע של תשומת לב", שנמצא בסוגריים, מנמק את "ופגעה המאכלת", או מנסה להחליש את המכה).
ובשביל ליישב את טענתי עם טענתה של אסתר, שצריך להיות אפשרי לקרוא את השיר בי הסוגריים - קראתי את השיר בלי הסוגריים, והוא זרם והיה יפה. והסוגריים הוסיפו את מה שהם היו צריכים. מעבר לזה: שיר אינו סיפור או מסמך, ואף אחד לא חושב שהעובדה שיש סוגריים אומרת שאין צורך או שפחות חשוב לקרוא את מה שבהם,
בעצם - לא יודעת אם מה שאמרתי נכון בכלל ואם נימקתי את עצמי כמו שצריך, אבל לדעתי השיר צריך להשאר בדיוק כמו שהוא.
[ליצירה]
לענ"ד
ב"ה
המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת.
[ליצירה]
שיר - הלל, למדינת - ישראל, !
ב"ה
(שיר זה, מוצע כתחליף - נוסף, להמנון - המדינה;)
יום - חדש, אורותיו - השיאיה!
השיאיה - אורותיו, אורותיו - הגדולים, הושאויו!
ויושאויו, אורותיו, ויבוא, אור גדול -
על - כל, אומות - ישראל,
על האומה - הפלישתית,
האומה - הרוסית,
האומה - הרומנית,
והדרוזית - גם;
כן, כל אומות - ישראל,
קמות - לתחיה,
לשמש - ולבריכה!
האח, הידד, הקץ - לכיבוש. (פזמון. יש לחזור עליו עד בוא המשיח)
---
שיר יפה?
[ליצירה]
חתלתול -
הכותרת לא באה בגלל "זמר שלוש השאלות" (שאני לא מכירה בכלל), אלא בגלל שיר של אלתרמן שנקרא "זמר שלוש התשובות".
רסיס - זה מאד מאד יפה. אבל אין לי משו מעניין להגיד.
[ליצירה]
נהדר, פשוט נהדר.
ב"ה
כבר קראתי קודם, אבל פתאום שמתי לב להרגש אינו דיו.. אז גם כשאתה כותב דברים שאינם ברוח היתולית, עדיין ניתן לראות את קוציך מבצבצים פה ושם בין השורות.
תגובות