[ליצירה]
בואי בשלום
בואי בשלום, זו היתה הבעיה :-)
בסופו של דבר גיליתי שמבין כל קוראי האינט' רק אחת הגיבה (במקום אחר) וכתבה שהיא מחבבת סגנון אדם-ברוך שכזה.
זו היתה הנקודה בה חשבתי שחייבים להסביר אחרת השיר הזה יעצר באדם ברוך - שזה אחלה של מקום אולי, אבל לא המקום של השיר הזה.
טובי - שתוהה איפה המקום שלו עצמו, נו.. נחכה למחר ונראה אי"ה..
[ליצירה]
לא רוצה כותרת.
אין לי כח לכותרת בסגנון "מדהים" או "וואו".. לא שוות כלום הכותרות האלה.
זה אחד הקטעים הטובים ביותר שקראתי, מעודי!
כל כך הרבה חכמה טמונה בכל שורה ושורה, המטאפורות, השנינויות, הרעיון, הסגנון, העצב.
לא בטוח שהבנתי את הקשר לערבות (יש לי רעיון, ממש לא בטוח שהוא נכון), אשמח אם תסבירי (תסביר\י?) לי אותו.
[ליצירה]
איך מורגן אמרה?
"מקסים לחתולין" :-)
כי זה יכול לעצבן ת'חתול ועדיין להקסים אותו...
מה שמוזר (לדעתי בכולופן) זה שמה שתפס אותי היה דווקא 'ולשיר את המנגינה הזאת'... - בקריאה הראשונה זה רופרף הלאה, אבל תפס אותי ממש חזק בקריאה השניה.
(אה, והערונת : "אדמה רטובה מהגשם" - "אי אפשר להבחין בין..." - נראה שצריך משפט\מילת קישור בין שני החלקים האלה...
[ליצירה]
אהממ... תודה למגיבים
סתיו ואניה - תודה. מקווה שאחזור לכתוב (הפסקה של כשנתיים. בעעע)
רדף השיג - ה'חבורה הישנה'? אחלה של שם (אנחנו בפגישות השבועיות הסודיות שלנו קוראים לזה old school, אבל גם זה שם) :-)
בקשר למה שנשימה מטהרת כתבה - אין חובה לקשור סוף להתחלה, אבל זה תמיד יוצא נחמד שעושים ככה (לדעתי) - יש למישהו רעיון איך אפשר כאן?
בעז - המטרה לא היתה בדיוק מסר, אלא יותר תשובה ל"איך זה שהסבירו לברנש למה לא גוללים את האבן ופסוק אחר כך הוא גולל אותה - וזה עובר לו די בשקט?". על הקטע עם יעקב ורחל... לא'דע, התלבטתי האם להכניס את זה לעסק וקצת הפריע לי (לפחות עכשיו) לעשות את ההאנשה הזו בקטע הרומנטי\בינו-בינה לאחד מהאבות (אולי זו הסיבה שיעקב לא דיבר כל הסיפור...).
[ליצירה]
לחתלתול וטל
הנקודה היתה ההבדל בין גישתו של הוגו לגישה עכשווית יותר - מה נדחה בפני מה - הצבא בפני האידאה שדורשת את זמנה או האידאה בפני הצבא שלא מתאים לזמנו (מתאים שיהיה צבא, לא מתאים צבא פאסה שכזה).
וטל, אכן כן - יום ראשון בבקו"ם :-) (והתקופה לא הלכה אלא תמה. ככל חייל לשעבר אני משער שהיא עדיין נמצאת באיזה טרפש וכאלה..)
[ליצירה]
תגובות