בכיו של תינוק - אושרם של הוריו.
אוהב ישראל ישראל
-
נשוי + 4 (בינתיים), אוהב להקשיב, לשמוע, להבין, וגם להגיד משהו משלי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אני הייתי מעדיף אפטרבכי זה נראה לי יותר מאושר. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה ברגע הלידה אכן זהו אושרם של ההורים אך אחר כך כשצריך לקום מהמיטה באמצע הלילה לא הייתי מגדירה זאת כאושר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד משפט שיישאר איתי... [ליצירה]
- [ליצירה] כתבתי את זה דווקא כתבתי את זה דווקא בתור הורה... ל-4 ילדים... וכולם עדיין בגיל הינקות + - בכיו של תינוק - אושרם של הוריו. כי לאחר הבכי והעצבים, השמחה ממלאה את הלב, שזכו ההורים ליצירה כל כך יפהפיה. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה כמובן שהכל תלוי בדרך השקפה אך באותם רגעים, לא כולנו זוכים לראות את הטוב שבדבר... בדיעבד, בוודאי שזהו אושר. אחד הכי גדולים שיש. [ליצירה]
- [ליצירה] מצאתיך! היוחאי אתה? יוחאי אשר כתב את "ימי יהודי" ואת "אביר יעקב"? אני כל כך שמח לראות את שמך שוב, אחרי שנתיים. נהגת לשלוח לי בדואר את כתביך, אבל הפסקת. [אני קורא לך בשמך הפרטי, לא מחוסר כבוד, אלא להיפך - אני חושש שמא אתה לא רוצה להחשף בשמך המלא] אני מקווה שאתה זוכר אותי. יאיר פעם בפורום דתיים בתפוז ושוב וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] אושר הורים אני הייתי מוסיפה מילה ומשנה את המשפט כך: : בכיו של תינוק שנולד - אושרם של הוריו. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם... משפט שאני יזכור תמיד... ואני יקח ממנו המון. תודה ובהצלחה. בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] ואווו מזכיר לי סיפור חסידי אותנטי. כיוונת חזק! [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה רעיון אובדן התמימות מבוטא יפה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר השיר הזכיר לי את תקופת ילדותי בה בלעתי בשקיקה את ספרי הילדים והנוער שדיברו על אז - התקופה ההיא שלפני הקמת המדינה. איך רציתי לחיות ולהיות כמותם. השיר שהבאת הזכיר לי תקופה זו. [ליצירה]
- [ליצירה] סו קחי פסק זמן ותראי איך החיים מתוקים... מה הנמר, הטיגריס, האריה השחור שעבר ביניכן??? [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבתך מדהימה. ובכל זאת, כמה שאלות: א. לא הבנתי את הקשר בין הבית האחרון לראשונים. ב. הניגודיות לא מנוגדת מידי חום לוהט, מדבר שלא מחזיר הד, ואין קירות - מול - אקווריום (קירות זכוכית), צונן (הפוך מחום). לא ירדתי לעומק דעתך בכך. עכשיו לאחר קריאה שנייה, אולי הבנתי. הלוהט השורף של הסביבה, המרחב האינסופי של הסביבה מול הסתגרותה של הנערה ובדידותה, ומוגבלותה בתוך קירות הזכוכית. האם לכך כוונתך? ועצה לאותה נפש מדוכאה של ילדת עיני החול: אם תמשיכי לתת לגיטרה לשמור על הבטן אם תמשיכי לתת לניגון לשמור על האוזניים, הרי שלא תוכלי באמת להיפתח למרחב האינסופי ולשמוע גם את השקט שבלהט. [ליצירה]
- [ליצירה] העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור. ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון, חבר - גופו נפרד מנשמתו, וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה. נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים השיר, המקצב החרוז! איך לקחת רעיום כל כך נעלה כנחירה, והפכת אותו בהינף קולמוס לנחלת כל. נחירת האף - בו מצויה נשמתו של אדם, הפכה כמעט לנשמת האומה כולה. והשילוב המדהים של "נחרי, נעמה, נחרי, נערה" - גם נוחרת - גם נוערת. מדהים! מדהים! ותפתח האתון... המשך לנחור ידידי, כי נחירותיך כזהב הירוק שבתוככי האף... :)))) [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו!!!! רצח מגעיל אותי (מה לעות, כזה אני...), אבל התיאור שלך הוא חזק. ואם תרשה לי, אולי הבנתי את כוונת הסופר כך: האדם עצמו מתאר את התאבדותו כאילו בתור אדם אחר שכביכול רצח. האם לכך התכוונת? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי תחושות חזקות [ליצירה]
- [ליצירה] קסום אני אוהב את הכתיבה ששוזרת עבר והווה ועתיד במין רצף לא מובן ומעניין. [ליצירה]
תגובות