הן יורדות לאט
אבל בנחישות.
אני מנסה להתנגד,
לא נעים.
אבל הדמעות,
הן בשלהן,
זולגות וזולגות ללא הפסקה.
והכל בגללה.
היא הלכה.
היא כבר לא פה.
היא למעלה.
מתה.
מחכה לי?
הלוואי.
[ליצירה]
משום מה בכל הקריאה הרגשתי כאילו יגיע בוקר שבו היא פשוט לא תקום.. זה כאילו הלך לקראת זה.
שמחתי לקרוא שלא.
צריך לחייך, ואז זה ישפיע בפנים. בדוק.
כתיבה יפה, זורמת.
[ליצירה]
ועודני מתגעגעת לכל אותם הדברים.
הכל.
השקט, הפשטות, האהבה, הכתיבה..
כתיבה פשוטה וממצה.
(ועכשיו כל תמר עושה לי אסוסיאציה לתמר של "מישהו לרוץ איתו". סרט חובה למקרה שתהית. במיוחד אם קוראים לך תמר.)
[ליצירה]
"לא בדברים שמחוץ לנפש
לא באוצרות חולפים ועוברים
בלב האדם פנימה
נשמעים צלילי עוגב
של הטוב היפה האמת והצדק
שם האושר שוכן."
(הרמב"ם)
וואו. תודה לך סוערתי.