"אין דבר העומד בפני הרצון".
אבל הרצון לא מספיק חזק.
אני אומרת:"בעתיד"!
אך איני מתחילה בהווה..
מאיפה יבוא לי הזמן??
השיגרה!:
אין זמן!
מאיפה להתחיל?
אולי בעתיד נתחיל...
אבל אני יודעת ש:
"אם לא עכשיו-אימתי???"
ובכל זאת...איני עושה דבר..
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.