כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
מה אפשר עוד להוסיף?
היצירה כתובה מעולה, סוחף, קולח.
משום מה הגברים במשפחתי שנתתי להם לקרוא, הבינו מהתחלה את העניין. האמנם רק אני חשבתי עד לשורות האחרונות שיש שני גברים בסיפור?
גם אני כמו אלול (אלא מה) כואבת את האמת המוזרה העומדת בבסיסו של הסיפור, אבל ההקצנה המטורפת עושה את שלה.
[ליצירה]
אהמ
יש פה הרבה חידושים עבורי
(זה באמת מה שמתרחש סביבי כשאני כובשת את עיני בסידור?)
אבל לא הבנתי מאיפה ולמה תיאורי הגועל?
האם יש איזו חובה להרוס כל הנאה שמפואית ברסיסי בשר מדממים?
לא ברור לי
[ליצירה]
תודה
רסיס לילה, על מילותיך. ולתוהים - האמת היא
שגם אני לא הייתי בטוחה אם ישאר לעד במחברתי, או שיש לו גם כאן מקום, ובסוף הוכרע לטובת הדור שלא ידע (עדיין) את אשתו, כפי שכתב רסיס, וגם לטובת הדור הנשוי שלפעמים נראה לו הקסם כמובן מאליו.
[ליצירה]
מתוק מדבש
אה.. אמן המילים, אורי. שירך מתוק מדבש.
בקצב מתוקתק של שעון, ועם קריצה חמודה של קוקיה.
אהבתי גם את תגובתה הציורית של "מישי",
ואגב, דומני שהיה צ"ל "חכם על קטנים" ובטעות נכתב ההיפך.
תגובות