כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ובכן
ידידי אורי, אמשיך בשירשור
אף שלא קיבלתי כל אישור
ממזר הפרחים כנראה רועה בשדות זרים
וגולש להנאתו בעשרות אתרים אחרים
אז למה לעשות לי עכשיו מזה סיפור
ובכלל, מה עם חופש הביטוי והדיבור?
אאחל למירב שתזכה עוד לשיר "כד קטן"
בעברית, באנגלית אמריקאית, או באפריקנס
ושהיא תוכל לעוץ לילדיה מה להתחפש ולדעת
שאין לבלבל בין תחפושות ליצן וראש הדלעת
ובין סופגניה לדונאטס ידליקו בחלון חנוכיה
בלי צורך מבולבל לרוץ שבוע קודם למשתלה...
ושגם אם היא לא תצלח כמוך לחרוז חרוזים
לפחות שתוכל לזמזם ברצף את כל הפזמונים
שהפכו והופכים את חיינו המיוחדים לעולזים
בארץ זבת חלב ודם, שאליה אתם תמיד מוזמנים...
[ליצירה]
דנדוש
את אמרת שהשאלות קשות מידי
וזה עבר להנהלה
תני לו להחליט בעצמו אם נכשלת
אולי הוא חושב אחרת?
אולי יצא מזה משהו? למדת מזה משהו?
קבלי חיבוק וירטואלי
[ליצירה]
ואולי הכל מתבהר
והבלבול מקבל אור אחר, אם ניתן קצת פחות נפח לאנשים שבחיינו,
ונתייחס קצת ל"במאי" שרשם להם את הטקסט/התפקיד,
ואז נוכל לקבל פרופרציות אחרות
לגבי הסצנה הזו ואחרות
(סתם הרהור מבין הדמעות האישיות שלי)
תגובות