כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ובכן
ידידי אורי, אמשיך בשירשור
אף שלא קיבלתי כל אישור
ממזר הפרחים כנראה רועה בשדות זרים
וגולש להנאתו בעשרות אתרים אחרים
אז למה לעשות לי עכשיו מזה סיפור
ובכלל, מה עם חופש הביטוי והדיבור?
אאחל למירב שתזכה עוד לשיר "כד קטן"
בעברית, באנגלית אמריקאית, או באפריקנס
ושהיא תוכל לעוץ לילדיה מה להתחפש ולדעת
שאין לבלבל בין תחפושות ליצן וראש הדלעת
ובין סופגניה לדונאטס ידליקו בחלון חנוכיה
בלי צורך מבולבל לרוץ שבוע קודם למשתלה...
ושגם אם היא לא תצלח כמוך לחרוז חרוזים
לפחות שתוכל לזמזם ברצף את כל הפזמונים
שהפכו והופכים את חיינו המיוחדים לעולזים
בארץ זבת חלב ודם, שאליה אתם תמיד מוזמנים...
[ליצירה]
אוי יקירה
את הסוף הבנתי יותר מההתחלה. למה? כי בסוף את מספרת על אמא שלך, האמיתית, ואילו השורות הראשונות כאילו הן ציטוט מקלישאות ששמעת תמיד והאמנת שהן קיימות אצל אחרים.
אישית, שונאת שירי הלל על אמהות. אמא זה דבר יותר מורכב. מפנה אותך למשהו שכתבתי בנושא
http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=9873&code=1183
[ליצירה]
יפה
ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
אך כמה טוב שהתגלגלתי לכאן
את השיר על מרב אני מכירה מהספר, אבל השרשור שאחריו - חבל על הזמן.
ועכשיו באמת חבל על הזמן, הבוקר רק התחיל יש מה לעשות.
ישר כוח לחרזנים המקסימים!
כיף צרוף!
תגובות