כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ודווקא אני, ירושלמית מלידה
דווקא אני בעיקשות ירושלמית אולי מוּלדת
דווקא אני לא מצליחה להבין את השיר הזה
נהנית מהניחוחות הנודפים ממנו
אך מעבר לזה נשארת תוהה...
[ליצירה]
אתה מטורף, אתה!
ואשר לסיפור עצמו, עם היותו הזוי, מטורף, עושה בלגאן בבטן וכאבים בשחלות, הוא עשוי היטב, עגול, סגור, מטורף, עוקץ, מפחיד, סטרילי, מטורף כבר אמרתי?
בקיצור, נהדר! לכל השדים והרוחות!
[ליצירה]
תוהה, האם גילוי מוקדם היה מוריד מערך היצירה?
כוונתי לגילוי לקוראים, שמדובר בכלבך האהוב ולא בחבר בשר ודם.
האם יש כאן פחד לאבד את הקורא שאולי יגיד, אה.. כלב?
[ליצירה]
על דמעות ואלוהים
אתך אני בדמעותיך
כאחת שראתה תינוק קטן ויפהפה מוטל ללא רוח חיים ושאלה את אותן שאלות
אני חושבת שבמצבים כאלה לא הרציונאל צריך לשלוט בשאלותיו ובתשובותיו, המספקות או הלא מספקות,
אלא פשוט הרגש, שהוא בזמנים אלו חזק מכל, צריך פשוט לבוא לידי ביטוי מלא כמו שהוא.
דמעות, בכי, לא לנסות להסביר, לא לחפש הסברים, לא לנסות להצדיק, ובטח שלא לחפש בספרים איך אני אמור להרגיש או להתמודד עם זה.
פשוט להיות.
להרגיש.
אני מאמינה שהנשמה (המקום ממנו חווים רגשות) מובילה לכיוון הנכון, אף שאנשים דתיים לפעמים פוחדים להרגיש באמת. צריכים תעודת הכשר גם לרגשות.
אם אתה מאמין שנשמתך היא חלק אלוה ממעל, אתה יכול לסמוך עליה, שהרגשות שהיא מוציאה החוצה לא בהכרח יובילו אותך למרוד.
בהצלחה בכל תהפוכותיך
ושתהיה שלם תמיד עם נשמתך.
תגובות