נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
חמוד ביותר!!!
קליל, עליז וזורם. מקסים ועונה על הגדרת- שירת ילדים במיטבה ותומה.
דומה קצת ל"והילד הזה הוא אני", בסגנון.
אביבוש, יש לעשות הגהה, למשל- ממשמש ולא משמש (או שכן?!) וכן בבית הראשונה, נראה, כי הנקודה אינה במקומה.
[ליצירה]
ואני לא הרגשתי במתח כלל, הניגודיות, כביכול, הוצגה ביצירה זו בצורה נעימה, פשוטה, כאילו השילוב קיים, ברור זורם ולא מתנגש.
מקסים, חייכתי, נהניתי, חשבתי. ולפעמים זה כל מה שיצירה צריכה לעורר....
תגובות