נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
אכן זה מצויין, יש בעיה בשורות אלו:
"כאשר הירח מלא.
והאוהבים יורדים לכרמים
גם אני ירדתי עמם"
נקודה- ואז ו' החיבור והשורה השלישית, משהו לא מתחבר...
אולי כאשר הירח מלא
האוהבים יורדים לכרמים
וכמוהם- ירדתי גם אני/ואיתם ירדתי גם אני וכיוב"
[ליצירה]
עדין, אהבתי את קטיעת השורות, זה זורם גם ככה ומשרת את המטרה, מעביר את הרגש. הייתי מוותרת על הפתיחה ומשנה את שם השיר- זה קצת קיטש בעיני, ופותחת ישר ביצירה-"כימי העץ וכו'". וגם בסוף הייתי מורידה את השורה "לעץ החיים" ומסיימת: "לאיש שיקטוף, בגן."
[ליצירה]
שי יקירי, זה יפה מאוד, הדימוי בבית הראשון, ההתפתחות בשיר, יפה מאוד!
הייתי אולי עושה רווח בין השורה הראשונה לשאר השיר, כי היא-היא משמעות כל היצירה, אליה חוזרים והיא הפספוס שמובא כבר בהתחלה אבל מושך את הקורא לקרוא הלאה, למה מאוחר מדי, ומה היה קורה אילו....
יפה מאוד!
[ליצירה]
זה מקסים! והנה- בהמשך להתכתבות ביננו לגבי החריזה- כאן היא מאוזנת, לא מכבידה, ההיפך- מוסיפה, זורמת, נעימה!
כל כך יפה התוכן- כמו תמיד אצלך. היצירה הזו משלבת גם מבנה וצורה נכונה.
מקסים!
תגובות