נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
הייתי מעבירה את המילה "בערימה" לשורה הקודמת, כך שיווצר: "שירי אכזבותיי מונחים בערימה" וכו' או לחילופין- בערימה- כשורה בפני עצמה... זאת, לצורך משקל נכון יותר של השורות ואיזונן.
אולי אפילו ניתן לשדרג ולכתוב ערומים (במקום בערימה)- כפל המשמעות של ערומים-כערימה וערומים- ז"א- חשופים, יוסיף רבות לשיר ולתוכנו, לעניות דעתי.
חוצמיזה, נעם לי התוכן- בדר"כ אצל יוצרים זה הפוך וגם השתתפתי כאן בשיח של תגובות בנושא- שכן, משום מה, עצב וכאב מהווה לרובינו דשן טוב יותר ליצירה מאשר אושר ושמחה פשוטה.
שמחתי לקרוא שאצלך- חדוות היצירה וההשראה ניזונות מדברים חיוביים.
בהצלחה!
[ליצירה]
אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב....
לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר.
תודה.
[ליצירה]
המבנה המיוחד בתחילה- כאשר לא נחרזו המילים הראשונות בכל שורה, שהן סיומה של השורה שקדמה-הקשה על הקריאה, אך מרגע שהושלם והמשקל התאזן עם הצליל, נוצר יצירה מופלאה מרגשת מעצימה ומשורה לשורה מתעצמת כמו כדור שלג גדול, עד לשיא. נפלא1 הזכיר לי מבנה של קינה או פיוט עתיק.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד.
והערת הגהה קטנה-
"מולדתי הוא המקום
שאותו בניתי במו ידיי"
-יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר.
תגובות