[ליצירה]
אני מודה לך על שהבאת את השיר הפרודי לצד המקור שלו, זה באמת נחמד לראות איל לואיס התעלל בשיר. התרגום גם מאוד חביב, רק - מאיפה לקחת את ה"דוט" הזה ( doth= does , כמובן)? יכולת לכתוב "ראו איך זו קטנת דבורים", אם היית צריך מילה בת הברה אחת למשקל.
בהצלחה בתרגומים הבאים!!
[ליצירה]
וואוו איך לא הבחינו בשיר הזה.........
הוא פשוט יפה במיוחד אהבתי את "לפתוח לה פתח כחודו של מטיל העופרת"..השאלת משהו כל כך פשוט
להרגשה כל כך מורכבת ואדירה...
ולאורך כל השיר יש את התחושה הזאת.... אהבתי.
תודה אלה
[ליצירה]
לא צריך להיות מוזר כדי לא לאהוב אגאסתה כריטי.
אמנם אני קראתי רק שניים-שלושה ספרים שלה, וכולם על גברת מארפל - זקנה שמוצאת את עצמה מפענחת פשעים בכל פעם מחדש, וכל פשע היא משווה לאירוע שהתרחש בכפר שלה, עד שנדמה לך שאין בו בכלל אנשים ישרים. ואחרי שלשה ספרים שלה אתה מתחיל לחשוב שהזקנה הזאת נמשכת לפשעים כמו כמו זבוב למיץ פטל. הבעיתיות שבזה חוזרת בסדרות רבות מהסוג הזה, ורק מי שהוא בלש מקצועי ניצל ממנה- אף אחד לא יתפלא שהוא נתקל בפשעים רבים מדי.
לסיכום, אם יש לי ברירה אני אקרא משהוא אחר (אם אין - אני אקרא גם את זה).
אם כי, עלי לציין שגם אני מהאנשים המוזרים, כך שאולי אני לא הוכחה. מצד שני, אני מוזר מסוג אחר- אני אוהב את שר הטבעות ולא כ"כ אוהב פנטזיה (את 'רומח הדרקון' לא קראתי, כך שאני לא יודע לגביו.).
[ליצירה]
התוכן כל-כך מוצלח, שהחריזה רק הורסת.
כל-כך לא אפייני לי לשבח.
אני אכן לא משבח. החריזה לא הכי מוצלחת, המשקל לא הכי מדויק, ולפעמים הרסת את התוכן כדי ליצור חרוז צולע ("נקלפם, נטפחם ורק אז נלך לישון" - נו באמת! (ואגב, מלפפון בלי קליפה הוא מלפפון בלי טעם)).
לא הייתי טורח לכתוב את זה אם לא הייתי מצפה לשיפור.
[ליצירה]
באופן כללי, השיר הזה די מעורר רחמים על הכותב.
לא הבנתי הרבה מהשיר (למען האמת, לא מצאתי קשר בין שורה לחברתה.) ובכל זאת די נבחלתי (מלשון מבחיל).
לי זה נראה כאילו מישהו ניסה את כוחו בחרוזים, ובאותה עת לשבור גם כמה מוסכמות, אם אפשר. והצורך בשבירת מוסכמות נובע מהצורך להרגיש חשוב - שיש לך דעה משלך, וגם קצת למשוך צומי.
קיבלת.
[ליצירה]
זה מאוד עצוב.
אבל היצירות שלך לא ראויות לתגובה.
ולגופו של עניין, כבר ניסית את היצירה הפרובוקטיבית? (אבל היא עובדת רק אם אתה נותן כותרת כמו 'איך נוצר אלוהים ולמה' או משהו כזה.)
[ליצירה]
הפילוסוף הגרמני שלייערמאכער אמר שהדת נולדה ממשבר: אדם יוצא לחיים, בטוח בכחו, על מנת להצליח, לעשות כסף או כל מטרה שהציב לעצמו. והנה, לא הכל הולך כל כך חלק. אז הוא נותן לתופעה שם: 'מזל', 'אלהים', או אחר. ועכשיו, כשיש לו כבר אלקים, השאלה היא "מה הוא רוצה ממני?" התשובה: שלא יעשה מה שהוא ניסה לעשות. ואז הוא מקדיש את חייו לעשות חסד או לנזירות.
ואת כל זה למדתי בשיעור מחשבת ישראל בספר "שרידי אש" מאת הרב ויינברג.
כל הנ"ל, אגב, לא נכון לגבי היהדות.
[ליצירה]
סליחה?
גבעוני? האם אתה מנסה לומר שדבריו של החתלתול פחות ברורים מהמקור?
אני מקווה שהבנתי אותך נכון, כי נראה לי שהעברית שלי שונה במקצת מהעברית שלך - אני הבנתי כמעט כל מילה מהתרגום (מה הם 'טִימְלוּוִים'?). ותרגומים ישירים של צלילים נעשו רק בשמות בעלי חיים וצמחים.