[ליצירה]
השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה.
וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה.
ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר..
הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון.
אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב,
לכעוס מחדש.. או למחול.
[ליצירה]
(אם תרשי לי להקדים..)
כשנשמעה צפירה
מאות ניסו להמלט
נלחצו נרמסו
כשנשמעה צפירה
ירו הנוגשים
ובלי חשבון..הרגו
כשנשמעה צפירה
עיניים נישאו
טעם הפדות נישא
כשנשמעה צפירה
הגיעו הפודים
ובכי שחרור נשמע
כשנשמעה צפירה
מול החוף עגנו
ספינה צופרת לספינה
כשנשמעה צפירה
אל החוף ירדו
אלפי פליטים
מתופת השואה.
[ליצירה]
קרפה דיאם: דבר בנימוס!
ולמשולש: אל תיקח ללב...
[ליצירה]
[ליצירה]
צדקת, ישנה ביקורתיות:
1. על רגשותיי שלי כלפי צרפת
2. גם על הארץ או ליתר דיוק על חוסר הערכה של האנשים כלפי עולים חדשים...
תודה כלילה
see you...
[ליצירה]
תודה לך תמי!
הקטע נכתב ברגע של ייאוש ומטבע הדברים אינו משקף את כל מחשבותיי ורגשותיי, אני יודעת שיש אנשים טובים ויש לי את הזכות להכיר לא מעט מהם.. אבל כשנמצאים בדיכאון לא רואים את הטוב ומקצינים את הרגשות...